לִפְנֵי כַּמָּה שָׁעוֹת צָפִיתִי בְּיִשְׂרָאֵל
אוֹחֵז בַּיֶּלֶד שֶׁלּוֹ.
הָרַכּוּת הַזֹּאת, גַּם שִׁיר
נִרְאֶה לְיַד כְּמוֹ שֶׁלֶד גַּס.
אֵיךְ אַתָּה נִגָּשׁ לְזֶה עִם כָּל הַזַּעַם
וְהַמִּשְׁקָל?
דּוֹד שְׁלוֹמִי, יִשְׂרָאֵל לוֹחֵשׁ, הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ שׁוּב לַאֲנָשִׁים
מַאֲמִינִים.
הֵם מַכִּירִים שִׁירִים, יוֹדְעִים עַל מִלִּים
וְעָצְמָה, אֲבָל לֹא בֶּאֱמֶת מֵאֵיפֹה
בָּאנוּ.
מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם
עַל הָאֲדָמָה יִצְבַּע
אֶת הַשָּׁמַיִם.
דמי אחיך
לישראל
הַדְּמָעוֹת שֶׁלְּךָ
נוֹצְצוֹת.
אֲנִי קוֹטֵף אוֹתָן
שׁוֹתֶה אוֹתָן
נִשְׁטָף בָּהֶן.
כָּל מַה שֶּׁאֱלֹהִים שָׂם עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת
לֹא מִשְׁתַּוֶּה לְמַה שֶּׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים
לְהַעֲנִיק זֶה לָזֶה.
נתיבי ציבור
לסמי מיכאל
הַהַפְרָדָה בֵּין סוֹפְרִים לִמְשׁוֹרְרִים
דּוֹמָה לְזוֹ שֶׁבֵּין נַהָגֵי אוֹטוֹבּוּסִים
לְנַהָגֵי מוֹנִיּוֹת.
אֲנִי
מֵהַמּוֹנִיּוֹת. אוֹרֵב בְּעִקָּר
לִדְמוּת אַחַת. בַּלֵּילוֹת נִדְחָסוֹת
שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ נְפָשׁוֹת, גַּג
מִשְׁפָּחָה בְּחַג. זָרִים שֶׁנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים בַּדֶּלֶת
אֵינֶנּוּ אוֹהֲבִים
וְלֹא לְהִתְחַבֵּא מִכֶּם בְּתָא שָׁקוּף וּמְבֻדָּד
כֶּאֱלֹהִים, בְּלִי הֶגֶה.
נָכוֹן, אֵין לָנוּ
תַּחֲנוֹת
(רַק בּוּדְקֶה עִם סַדְרָן
לְקַטֵּר), וּכְשֶׁנִּמְאַס, אֲנַחְנוּ מִתְנַתְּקִים מֵהַכֹּל
וְחוֹתְכִים. מִצַּד אֶחָד בְּלִימָה
פִּתְאוֹמִית, וּמִצַּד אַחֵר
נְסִיעוֹת נִדְמוֹת
כְּנֶצַח (בֵּין שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת עָדִיף הַמַּסְלוּל הַקָּצָר
אוֹ הַיָּקָר). וְנָכוֹן שֶׁחֵלֶק מִקְּרוֹבֵינוּ
מְקַשְׁקְשִׁים יוֹתֵר מִדַּי
וְחֵלֶק מִקִּרְבֵּנוּ מְצַפְצֵף
עַל חֻקֵּי הַתְּנוּעָה, מְוַתְּרִים
עַל מַסָּע אָרֹךְ וּמְחַיֵּב,
אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, תַּגִּידוּ,
רְאִיתֶם פַּעַם מִישֶׁהוּ
נִרְדָּם בְּמוֹנִית?
בַּסּוֹף
רַב הַמְשֻׁתָּף
בֵּינֵינוּ: כְּדֵי לִהְיוֹת
חָפְשִׁיִּים בְּנָתִיב
מִשֶּׁלָּנוּ, לָתֵת גָּז כְּכָל הָעוֹלֶה עַל
רוּחֵנוּ, כְּשֶׁהַשְּׁאָר מִשְׂתָּרְכִים בְּסִבְלוֹת
הַפְּקָקִים, וִתַּרְנוּ עַל
הַפְּרַיְבֶט.
