לאחרונה העלה גדי איזנקוט את האפשרות להקמת קואליציה בכנסת של המפלגות הציוניות החברות באופוזיציה הנוכחית, בתמיכת המפלגות הערביות, ומיד קמה סערה ונשמעו קריאות גנאי להצעה שקולה זו. אודה ולא אכחד, שלא ברור לי על שום מה ולמה קיימת התנגדות כה עזה לשילובם של ערביי ישראל במערכת הפוליטית במדינת ישראל, לרבות השתתפותם בקואליציה, ואף בממשלה.
ערביי ישראל מהווים כ-20 אחוז מאזרחי מדינת ישראל. מדובר בחברה עובדת ויצרנית, המהווה חלק נכבד ובלתי נפרד מכלכלת ישראל. היא נהנית מיגיע כפיה, משלמת מסים ומהווה חלק בולט ממרקם החברה הישראלית בכללותה. רופאים, אחים, מהנדסים, רוקחים, עובדי שירותים ועוד מהווים אבני יסוד בכלכלת ישראל, וחס וחלילה אם יחליטו לשבות ולעצור את כל המשק...
כל זאת – בניגוד למגזר אחר, המהווה אף הוא כחמישית מאזרחי ישראל, אשר ברובו אינו עובד, אינו מייצר, ואף אינו משתלב בחיי החברה הישראלית. עיקר עיסוקו של מגזר זה לחלוב את עטיני השלטון ולזכות בכספים ובתמיכות אין סוף, כאשר אין תמורה ממשית מצידו לביטחון ישראל, אלא להפך.
סבורני, כי גם החשש לפגיעה בביטחון ישראל משילובם של הערבים במנגנוני השלטון אינו קיים ושואף כמעט לאפס. במשך כל שנות קיומה של המדינה, הוכיחו ערביי ישראל דווקא את נאמנותם למדינה, ופגיעתם בביטחון המדינה הייתה מינורית ביותר, אם בכלל. מדוח שערך המרכז למחקר ומידע של הכנסת לאחרונה (5.5.25) – לגבי "נתונים על מפגעים ערבים ישראלים" בעשור האחרון, המסתמך על נתוני שב"כ, עולה כי "ברוב השנים מספרם של הערבים אזרחי ישראל שביצעו פיגועים היה קטן – אחדים בכל שנה".
במשך כל שנות קיומה של המדינה, הוכיחו ערביי ישראל דווקא את נאמנותם למדינה, ופגיעתם בביטחון המדינה הייתה מינורית ביותר, אם בכלל
לעומת זאת נראה כי דווקא פגיעתם של יהודים, אזרחי ישראל, בביטחון המדינה לאורך שנים, הייתה רבה ועצימה הרבה יותר. די למנות את פרשיות הריגול והבגידה של מרקוס קלינברג, אודי אדיב, ישראל בר, מרדכי ואנונו, נחום מנבר ואחרים, כדי ללמדך כי פגיעתם של אלה בביטחון המדינה הייתה קשה פי כמה. גם מעשי הריגול לטובת איראן שנתגלו בשנים האחרות היו בעיקר נחלתם של יהודים ישראלים, ולא של ערבים.
ח"כ מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ, היה חבר הקואליציה שהקימה את ממשלת בנט-לפיד, ובכך הפכה למפלגה הערבית הראשונה החברה בקואליציה. זו הייתה אחת הממשלות הטובות והחיוביות שקמו במדינה, וחבריה עסקו בעיקר בתחום עיסוקיהם כשרים, ולא בחקיקה הזויה ובהכפשת מוסדות השלטון, חדשות לבקרים. השמיים לא נפלו והארץ לא רעדה עקב חברותו של עבאס בקואליציה ותמיכתו בממשלה. זאת לדעת, כי לאחר הטבח של 7 באוקטובר, גינה אותו עבאס מספר פעמים בלשון חריפה, ואמר כי מדובר במעשה לא אנושי ובלתי ניתן להצדקה, והוא אינו משקף את העם הפלסטיני.
אז אולי הגיעה העת להחליף דיסקט? ובין היתר לשקול האם נציגים מתונים מקרב ערביי ישראל מתאימים וראויים לשבת בקואליציה, לא פחות מה"ה בן גביר וגולדקנופף, ואולי אף יותר. בהחלט חומר למחשבה מעמיקה, מחוץ לקופסה.
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס), לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי
