1. בסוף זה חלק מאותו הדבר. גלי צה"ל, האיומים של מיקי זוהר, ועדת חקירה פוליטית ואפילו קידום קצינים בצה"ל – הכל מטרתו אחת: פירוק הסיפור המשותף של העם היהודי, ששרד אלפי שנים. לסיפור המשותף כוח עצום. הוא הקים פה מדינה והצליח לאחד את היהדות כשהייתה מפוזרת בין יבשות שונות, בגלות.
הרצון של מיקי זוהר לא לתמוך בקולנוע הוא לא גחמה. הוא עוד מאותו דבר, ביטול הסיפור המשותף. סוגרים את גל"צ לא כי התחנה "מחלישה חיילים" ושאר המצאות. זה בגלל שיש לתחנה המון מאזינים ששומעים את אותן חדשות וזה לא טוב לשלטון.
2. זה לא התחיל עכשיו, עכשיו זה פשוט מואץ. זה גם לא התחיל בפיצול הידוע של ערוץ 22 ז"ל. זה קרה כי יותר מדי אנשים ראו חדשות בערוץ הזה, ומדורת השבט זה לא טוב. גם מטה חטופים לא טוב. בואו נפריד בין הורי החטופים. סולידריות אאוט, כל אחד לעצמו – אין.
מישהו מצליח לזכור שבבחירות 2019 איתמר בן גביר לא עבר את אחוז החסימה? השליטה בתקשורת, בסיפורים, בעיקר בעידן הסטורי, הוא חשוב. הרי רק עכשיו בדיונים על פירוק גלי צה"ל יצא הציטוט המכעיס "העם הוא עדר, מה שתפמפם להם זה מה שיהיה". הרי לא מזמן, ראש הממשלה בחר להחזיק ברשותו גם את תיק התקשורת, מכל התיקים. הוא יכול היה לבחור להחזיק את תיק החינוך. הרי יש משמעות לתיקים שראש הממשלה לוקח על עצמו. יצחק רבין היה גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון כשההצהרה ברורה, אני הביטחון. להחזיק את תיק התקשורת משמעותה, דקלרטיבית: זה מה שחשוב לי.
3. ואכן, אם מסתכלים על כל השינויים שעברו על ישראל ב-20 השנים האחרונות, הם לא בחינוך, לא בתחבורה ואפילו לא בביטחון. כל הרפורמות מתנקזות לשליטה בסיפור. כמו סיפור חג חנוכה, שהסתיים השבוע. כל חיינו חשבנו שזה כל העניין עם הכד ומתתיהו, עד שגילינו לפתע על הרקע לפרוץ המרד, הקרב בין המתייוונים ליהודים, בהצגה חד-צדדית כאילו המתייוונים הם סוג של חילונים רשעים, עבדי תרבות המערב.
שליטה בסיפור שולטת ברגש, והרגש שולט בקלפי. וזו הסיבה. אין חדשות, אין ביקורת, אין סיפור משותף, אין סרט ש"כולם רואים". אדם לאדם זאב. במובן הזה אכן הממשלה יכולה לרשום ניצחון מוחלט.
