כשמכבי ת"א החתימה את איפה לונדברג, זה נראה היה כמו עוד צעד שהוא יותר מהכל פשרה כלכלית: שחקן שכבר הרבה זמן לא הוביל קבוצה, שגם בשיאו לא היה כוכב התקפי גדול (אך נחשב מאז ומתמיד לאחד השומרים הטובים ביבשת), וגם לא לגמרי רכז טבעי. כשגם הגיע פצוע, התחושה הזאת בכלל התגברה. רבים זילזלו, כולל אני.
אבל לונדברג התגלה כרכש גאוני. הדבר שהכי היה חסר למכבי ת"א זה מנהיג. אדם קר רוח שיוכל לקבל החלטות טובות, שיפעיל את החברים בחוכמה ובאסרטיביות יותר מג'ימי קלארק, אבל גם לא ייקח סיכונים מיותרים במסירות כמו תמיר בלאט. אחד שייקח על עצמו זריקות קשות ברגעים קריטיים, אבל לא יכפה מהלכים כמו שקרה ללוני ווקר בלא מעט משחקים. לונדברג נותן את כל אלה – בגדול.
מעבר לכך, עד בואו מכבי ת"א הייתה קבוצת הגנה מזעזעת. עברו את הגארדים שלה כמו מים ומתחת לסל הייתה טיילת. היה ברור שאם ללונדברג תהיה השפעה, זה יהיה בתחום ההגנתי. הוא שומר אישי בכיר מוכח כבר הרבה שנים. אבל מה שקרה זה תהליך מופלא. לונדברג מקבל לרוב כמשימת הגנה את הגארד הכוכב של היריבות ודי משתק אותו. הוא מגיב לפיק-אנד-רול טוב בהרבה מכל שחקן אחר בקבוצה, ולכן הנשק הזה, שחיסל אותה כמעט בכל משחק, פתאום פחות אפקטיבי. התוצאה היא שיש הרבה פחות חדירות לצבע ומיס-מאצ'ים מתחת לסל, והגבוהים צריכים לתת עזרה הרבה פחות פעמים. כשזה המצב, יש להם הרבה יותר מוטיבציה לעשות זאת והם גם יותר מרוכזים ויעילים בכך.
לונדברג מקבל לרוב כמשימת הגנה את הגארד הכוכב של היריבות ודי משתק אותו. הוא מגיב לפיק-אנד-רול טוב בהרבה מכל שחקן אחר במכבי ת"א, ולכן הנשק הזה, שחיסל אותה כמעט בכל משחק, פתאום פחות אפקטיבי
דוגמה בולטת היא רומן סורקין. בגלל שג'יילן הורד נמוך יחסית לעמדה, סורקין היה צריך הרבה פעמים גם לתת גוף על השחקן שלו, גם לבלום חדירות של גארדים וגם לקחת ריבאונד מול שני שחקנים בגודל שלו. בשלב מסוים נראה היה שפשוט נמאס לו. מפעם לפעם הוא סיפק חסימה יפה, אבל ההגנה שלו לא הייתה עקבית. עכשיו זה נראה אחרת לגמרי. וכשיש חמישיות עם עוד כמה שחקנים בעלי מנטליות הגנתית ליד לונדברג, בכלל רואים שם מאמץ אמיתי – למשל כשהוא עם המחליפים טי-ג'יי ליף, מרסיו סנטוס, וויל ריימן וג'ון דיברתולומאו.
האם כל הקרדיט על השינוי מגיע ללונדברג? עודד קטש עשה עוד שינויים הגנתיים, אבל בפועל השינוי חל רק עם בואו של שחקן החיזוק, וגם יש הבדל תהומי ברמת ההגנה איתו ובלעדיו במגרש. אז חלק הארי הוא כנראה בזכותו.
נקודה נוספת: ההשפעה של לונדברג על השחקנים לידו. מי שחושב שווקר פורח בלי קשר אליו, כנראה טועה. הנוכחות של לונדברג מאפשרת לווקר להיות מי שהוא – יצרן נקודות מוכשר, ולא להיכנס לנעליים של מבוגר אחראי שפשוט לא מתאימות לו.
בקיצור, מכבי קיבלה שחקן עם יכולות המנהיגות והשכל שמזכירים את לורנזו בראון, עם יכולת ההגנה של ווייד בולדווין, והוא הגיע בהסכם עודפים במהלך העונה. אלה כל המרכיבים של מהלך גדול.