יש מעט מאוד מומחי כדורגל שמצליחים להבקיע לחיבורים של הלב. אבי מלר ז"ל היה אחד כזה. כשדיבר על כדורגל, עיניו מלאו אור. כשהתדיין על כדורגל אנגלי, עיניו נצצו. כאן הוא כבר הפליג כרומנטיקן מאוהב חסר תקנה לפני דייט ראשון עם ווטפורד. אתמול, בגיל 72, הלך לעולמו אחרי מאבק בסרטן העור. אבידה גדולה לעולם הספורט, כי למלר, בדיוק כמו לחברו הקרוב מודי בר-און ז"ל, לא יהיה תחליף. אחד ומיוחד במינו.
עיתונאי, פרשן, שדרן, מומחה אדיר, איש אשכולות של שיחה ותרבות שיח, "אבי מלל" – מהצד הטוב של המילים, שבהן כל כך אהב לשחק, גם אם ידע שבחוגים מסוימים זה ייחשב לו כטרחנות. מלר היה נאמן לעצמו, לאופיו ולתחביביו. מעולם לא ניסה להיכנס לדמות, אפילו לא ב"גולסטאר", שבה גילה גם הומור קורע, הפעם בתפקיד שחקן ויועץ על המגרש.
מלר עשה קריירה מרהיבה שבה השאיר חותם במגוון אמצעי תקשורת. הוא היה עיתונאי ופרשן גם של העיתון שאתם מחזיקים, גם במעריב, היה שליח בלונדון, עבר בעל המשמר וגלובס. הוא הגיע לרגעים הגדולים ביותר של הכדורגל העולמי, סיקר מונדיאלים, טורנירי יורו, באופן קבוע את ליגת האלופות בערוץ הספורט – אבל ממלכתו הייתה הממלכה, משם העשיר את עולמנו, שם היה אבי מלך (ראית מה זה מלרק'ה, משחק מילים שני), גוגל של כדורגל אנגלי הרבה לפני האינטרנט, ומגדלור של השראה להרבה מאוד פרשנים ושדרים שאתם מכירים כיום, הוכחה שאפשר לשלב תרבות - לפעמים אף גבוהה - עם קדחת המגרש, ובסופו של דבר להזיז את המיינסטרים אליך.
"אני לא כוכב, אבל נעים לי"
מלר לא הרבה לנפנף בעברו הכדורגלני, אבל היה גם כזה על הדרך, בקטנה. הוא היה שוער האימפריה של מכבי נווה שאנן ואחר כך עבר לעמדת מגן מחליף, עד שהבין שבגדול חבל על הזמן והתפנה לעסוק באהבתו הגדולה מהצד השני. "בחלום שלי אני הולך לאמן את ווטפורד, הקבוצה שאני אוהד. בכלל, להיות מאמן זה לא כזה ביג דיל. בעיניי אחד הג'ובים המנופחים שיש", אמר לי בראיון בעבר למוסף "7 לילות", לצד חברו ושותפו לדרך נדב יעקבי.
הנתיב בתקשורת היה מאוד ברור לו. "כפרשן קיבלתי מנדט להביא את האקסטרה", אמר באותו ראיון. "אם התלם מלוכלך, אני לא אצעד בתלם הזה. אם היו דורשים ממני לעשות תוכנית שלא מתאימה לתלם שלי, הייתי מעדיף לפרוש לגמרי מהמקצוע. אנחנו הראינו שאפשר אחרת: הבאתי לערוץ הספורט פינות של תיאטרון, ספרות וקולנוע יחד עם מודי. זה התקבל, זה תפס. מזה אני מאוד נהנה".
לפני שהסתיים אותו ראיון, שאלתי את מלר אם נעים לו גם להיות כוכב טלוויזיה. "אני לא כוכב, אבל נעים לי", ענה. "אם היית אומר לי לפני עשר שנים שאנשים יעצרו אותי ברחוב וישאלו מי השוער של איזו קבוצה מהליגה השלישית באנגליה, הייתי אומר שאתה משוגע".
היה שלום מלר, הצלחת להסביר לנו למה כדורגל הוא לא עניין של חיים ומוות. הוא הרבה יותר מזה.
