בימים אלה הסתיים בארצות־הברית הכנס הגדול בעולם העוסק בסרטן השד. רבים מהרופאים שהשתתפו בו יצאו מעודדים מאוד ממגוון הטיפולים החדשים ומהשילוב של הבינה המלאכותית, הן באבחון והן בהכוונת הטיפול. עוד בשורות שיצאו מהכנס הזה נוגעות לאיכות חיים של החולות והמחלימות וגם של מי שחיות לצד המחלה.
סרטן שד הוא שם כללי למגוון מחלות שמהלך ההתפתחות שלהן שונה. באופן כללי, סרטני שד נחלקים למחלה ראשונית עם סיכויי הבראה מצוינים, לעומת מחלה גרורתית, שממנה קשה יותר להחלים.
גם בארץ וגם בעולם סרטן השד נחשב לסוג הסרטן הנפוץ ביותר בנשים, בהפרש ניכר משאר סוגי הסרטן. בישראל מאובחנות מדי שנה כ־5,500 נשים כחולות בסרטן השד וכ־1,100 נשים נפטרות מסרטן זה.
פרופסור רינת ירושלמי משאלי, מנהלת היחידה לאונקולוגיית השד במכון דוידוף במרכז הרפואי רבין, מציינת שבעידן הנוכחי של רפואה מותאמת אישית, מושקעים משאבים רבים בכל הקשור לאפיון מולקולרי של כל גידול, וזאת כדי להבטיח את הסיכויים הגבוהים ביותר לריפוי.
"פירוש הדבר הוא שכל רקמה גידולית שיוצאת מהשד נשלחת למכון הפתולוגי, ושם נעשית עבודה רבה כדי ליצור 'תעודת זהות' ספציפית של הגידול, ולדייק את הטיפול הרפואי בו", היא מסבירה.
לאחרונה, כאמור, נערך בטקסס כנס סרטן השד הגדול בעולם (SABCS), ובמרכזו המגוון הרב של אפשרויות הטיפול עבור מי שאובחנו עם המחלה. פרופ' ירושלמי היא בין הרופאים שיצאו ממנו מעודדים מאוד.
ממה למשל? היום יש מחקרים שמתמקדים באפשרויות קיצור מחזורי ומשך הטיפולים, כי המשמעות של פחות טיפול היא פחות תופעות לוואי. ולכן, הרופאים מנסים למצוא פרוטוקולים קצרים יותר ודרכים קלות יותר לקבלת הטיפולים, למשל תרופות דרך הפה במקום תרופות דרך הווריד, "כדי לא להגביל את חיי היומיום, ולאפשר לנשים להיצמד לשגרה שלהן ולא להגיע לבית חולים, אלא להעביר חלק מהטיפולים לקהילה וזו בשורה נהדרת".
ומה באשר לתקווה לריפוי? פרופ' ירושלמי שבה ומזכירה את מה שהמחקר העולמי מצביע עליו באדיקות: התקווה גלומה בגילוי המוקדם. הגילוי המוקדם נתמך היום בשימוש בתוכנות חכמות של בדיקות הדמיה שיודעות לבצע הערכה של סיכון לפתח סרטן שד. לצד פיתוח טכנולוגי למען גילוי מוקדם יש התקדמות טכנולוגית בכל הקשור לבדיקות מולקולריות מתקדמות של החומר הסרטני, שמאפשרות התאמת טיפול אישי מיטבי לכל אחת ואחת.
"כלומר יש לנו שילוב של קפיצת דרך בטכנולוגיות ופיתוחים בתחום הפארמה, שמשלבים ידיים האחד עם השני. תחום סרטן השד הוא בהחלט אחד הנחקרים וההתקדמות בתחום קיבלה תאוצה בזכות המאמצים הכלל עולמיים, שמתבטאים גם בהשקעה אדירה של כספים", אומרת פרופ' ירושלמי, ועוברת לבשורות הפחות טובות: "למרות זאת יש עדיין משוכה שלא הצלחנו לעבור והיא נושא של סרטן שד גרורתי. למרות שאנחנו יודעים להאריך היום חיים, ונשים חיות פי שלוש ממה שחיו לפני שנים ספורות. אבל מה שאנחנו מבקשים עבור הנשים הללו זה ריפוי, ונצטרך להגיע לפריצת הדרך הזו".
מתי נראה אותה?
"אנחנו מקווים שעם כל המשאבים שמוקצים לנושא של סרטן שד, והם מוקצים, ויחד עם הטכנולוגיות המתקדמות בתחום, נמצא פתרונות חדשניים. העובדה שהיום אין ריפוי ממחלה גרורתית לא מעידה על העתיד. אנחנו רואים שהיום כבר אפשר לרפא חלק מסרטני הריאות והמלנומה הגרורתיים, מה שלא חשבנו שניתן יהיה, ולכן הציפייה שלנו שהקפיצה הזו תיעשה גם בסרטן השד, היא ריאלית מאוד".
גם טלי רוזין, מנכ"לית עמותת אחת מתשע, מדברת על חשיבותו האקוטית של הגילוי המוקדם להצלת חיים, וככזה שמוביל היום ל־90 אחוזי החלמה. העמותה, העוסקת בסרטן שד בלבד, מעלה מודעות לחשיבות הגילוי המוקדם, המציל חיים, ומלווה ותומכת במתמודדות, במחלימות ובנשים שחיות לצד המחלה.
"עצם קיומן של מחלימות מסרטן שד והעובדה שזו קבוצה שהולכת וגדלה לשמחתנו, כי יש יותר ויותר מחלימות, זה הסימן המובהק ביותר לכך שגילוי מוקדם מציל חיים. לצערנו, אנחנו לא יכולות למנוע את הסרטן. אבל המטרה שלנו והמשימה שלנו היא להעלות מודעות לחשיבות הגילוי המוקדם, שמוביל ליותר מ־90 אחוזי החלמה", אומרת רוזין.
לדבריה, ההמלצות החדשות לגילוי מוקדם שפורסמו השנה הן להתחיל לעקוב כבר בגיל 25, וזאת על ידי מילוי שאלון ייעודי. "ההמלצות החדשות של אחת מתשע לגילוי מוקדם, המבוססות על מסקנות הוועדה המדעית המייעצת שלנו, שחברות בה הן מבכירות הכירורגיות, האונקולוגיות והרדיולוגיות, הן: הגעת לגיל 25? מלאי בבקשה שאלון הערכת סיכון וגשי איתו לרופאה, כדי לדעת האם את בקבוצת סיכון או לא", אומרת רוזין ומפנה לאתר של אחת מתשע כדי למצוא את השאלון. "כאשר את מתחילה מגיל 25, הרופא שיעקוב אחריך יקבע את שגרת הטיפול שמתאימה לך".
מה אנחנו רואות בשטח?
"שבמדינת ישראל יש אחוזים מאוד יפים של היענות לבדיקות סקר לגילוי מוקדם, אבל זה עדיין לא מספיק. יש שתי חברות שבהן זה לא קורה – החרדית והערבית, ששם יש תת־ביצוע של המעקב והבדיקות ויש אבחונים מאוחרים יותר וזה חבל כי כאמור, גילוי מוקדם מציל חיים".
כדי לשנות זאת, אומרת רוזין, נעשים מאמצים גם מטעם העמותה וגם מטעם מערכת הבריאות, להגיע לעומק של החברות הללו, ולחולל מודעות. במקביל נמשכת העבודה גם בקרב הציבור הכללי כדי להטמיע את ההמלצות החדשות, כמו למשל אלה שמדברות על בדיקת הדם לגילוי הנשאות לסרטן השד, שגם היא מומלצת מגיל 25 לנשים ממוצא אשכנזי מלא או חלקי ולנשים ממוצא אתיופי — וגם היא נמצאת בתת־ביצוע.
עד היום היינו רגילות ללכת לכירורג שד פעם או פעמיים בשנה לבדיקת מישוש. מה עם זה?
"היום אנחנו כבר יודעות שכבדיקת סקר, בדיקת המישוש לא יעילה. כלומר, צריך לעשות בדיקות סקר ולא להסתמך על בדיקת מישוש. כאשר את במעקב, אז לפי קבוצת הסיכון שבה את נמצאת, הרופא יחליט מאיזה גיל כדאי לך לעשות ממוגרפיה או בדיקת דימות אחרת, אבל לא להסתמך על בדיקת מישוש, היא אינה יעילה כבדיקת סקר.
"הרי גוש שכבר מורגש בבדיקת מישוש, אינו נחשב לגילוי מוקדם, וכאשר הוא קטן מאוד קשה להבחין בו. למשל, כשאני אובחנתי, זה היה בממוגרפיה שגרתית, ולמרות שכמה חודשים לפני כן הייתי אצל הכירורג שד, הוא לא הרגיש כלום. הגעתי אליו חזרה עם הממוגרפיה והוא עדיין לא הרגיש שום דבר, כי הגידול היה קטן ועמוק ולכן בלתי נמוש. אבל הגילוי המוקדם בממוגרפיה השגרתית הוא זה שבזכותו ניצלו חיי".
ואחרי ממוגרפיה, איפה נכנס לתמונה האולטרסאונד?
"אם הרופא אומר שצריך, אז צריך. זו בדיקה משלימה. כי הממוגרפיה יודעת לראות שד לא צפוף. ואם השד צפוף במרקמו, מה שמאפיין בדרך כלל שדיים צעירים, סביר להניח שהרופא יפנה גם לאולטראסאונד כבדיקה משלימה לבדיקת הממוגרפיה".
