בשעה שהוויכוח על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כפי שנקבע בחוק, או ועדת חקירה לאומית, כפי שהממשלה מעדיפה, מגיע לשיאו, סוגיה לא פחות חשובה קשורה לתקופה שאותה אמורה הוועדה לבחון, לפי הצעת הממשלה. הדרישה לחקור את מה שהתרחש ב-7 באוקטובר מנקודת המוצא של הסכמי אוסלו, חושפת את צביעות הממשלה בכל הנוגע לטענה העיקרית שלה בשנים האחרונות - ההתנגדות לאקטיביזם המשפטי.
הרי כל עניין הרפורמה המשפטית נעוץ בטענה ששופטים צריכים להתרכז במיצוי החוק ולא בפרשנות שלו, ולא בדברים סובייקטיביים כמו ערכים או הקשרים היסטוריים או עילת הסבירות, שכן, כפי שתומכי הממשלה הסבירו, מה שסביר בעיני האחד אינו בהכרח סביר בעיני האחר. מתוך כך עלתה הדרישה שבית המשפט העליון לא יתערב בנושאים שאינם מעניינו המשפטי הצר של החוק.
במובן זה הצעת נתניהו לבחון את 7 באוקטובר על רקע החלטות שהתקבלו על ידי ממשלת רבין ופרס בשנות ה-90, כולל תוכנית ההתנתקות של שרון מלפני 20 שנים, עומדת בסתירה מובהקת למה שהוא דורש מבית המשפט העליון בכל נושא אחר. שהרי הקשר בין הסכם אוסלו - גם מבלי להתדיין בשאלה אם הוא היה נכון או שגוי - לבין 7 באוקטובר 2023 הוא קשר היסטורי, פרשני, שכורך אירוע אחד בסיבות ובנסיבות שקדמו לו.
אפשר אמנם להעריך שלו ישראל לא הייתה מאפשרת לאש"ף להקים אוטונומיה בשטחים, וצה"ל היה נשאר בעזה וההתנתקות לא הייתה מתרחשת – חמאס לא היה מסוגל לבצע את 7 באוקטובר. אבל באותה מידה אפשר להעריך שאם ישראל לא הייתה בוחרת באוסלו, והפלסטינים היו ממשיכים לחיות תחת כיבוש ישראלי, הם והעולם היו דורשים מישראל כבר מזמן להעניק להם אזרחות והייתה מתפתחת כאן מדינה אחת לשני עמים, שהייתה בעצם מחסלת את ישראל כמדינה יהודית.
בדיוק כפי שחברי הממשלה לא רוצים שבג״ץ יכריע בערכים והקשרים היסטוריים בכל פסיקה, נציגי ועדת חקירה לא אמורים להציע הסבר היסטורי
אפשר לחשוב כך, או אחרת. אבל אלה שאלות שצריכות להיות נחלת מחקר היסטורי, שמטבע הדברים צריך להביא בחשבון התפתחויות והקשרים בינלאומיים שחלו בשנים האלה, שחורגים מהיבטים צרים של ביטחון וצבא.
כך, למשל, קריסת ברית-המועצות, דעיכת האינתיפאדה הראשונה והיחלשותו של אש"ף על חשבון עליית כוחו של חמאס, כמו גם הצורך לממן את קליטת העלייה מברית-המועצות והרצון להתמקד צבאית באיום האיראני - כל אלה תרמו לכך שהסכם אוסלו בראשית שנות ה-90 נראה כניצול הגיוני ונכון של חלון הזדמנויות היסטורי לשלום עם הפלסטינים.
האם ועדת חקירה יכולה להכריע עד כמה התמוטטותה של ברית-המועצות השפיעה על הרצון הישראלי לנצל את שעת הכושר ולחתום על הסכם עם אש״ף דווקא כשאיבד את המשענת הסובייטית שלו? מובן שלא. וזו רק דוגמה לסוגיה אחת שרק היסטוריון שינבור בארכיונים ויציג לקוראים את התמונה המלאה יוכל אולי לשכנע בטענתו.
שרשרת הסיבות והאירועים שהניעו את המדיניות הישראלית עד ל-7 באוקטובר בהחלט ראויים להיחקר, אבל על ידי היסטוריונים בעלי כלים לחקור זאת. כשאריק שרון תבע בעבר את העיתונאי עוזי בניזמן, לאחר שהאחרון כתב ששרון הונה את מנחם בגין במלחמת לבנון הראשונה, בית המשפט פסק שההכרעה בעניין תהיה בידי היסטוריונים, לא בידיו. ואמנם, שופטים או נציגי ועדת חקירה לא יכולים ולא אמורים להציע הסבר היסטורי מקיף, בדיוק כפי שחברי הממשלה לא רוצים שבג״ץ יכריע בערכים והקשרים היסטוריים בכל פסיקה.
