1. מצב טיסה
כל פגישה עם טראמפ היא מסע אל ממלכת הלא־נודע, אבל זו הצפויה ביום שני הקרוב חריגה גם ברצף האינטנסיבי של טראמפ ונתניהו. לא רק בגלל המיקום ‑ במאר א־לאגו במקום בבית הלבן ‑ אלא גם בגלל ההרכב הישראלי: זו הפעם הראשונה שרון דרמר כבר לא יהיה שם. אי־אפשר להפריז בחשיבות החלל שהותיר השר לעניינים אסטרטגיים, שכבר פחות זמין לטלפונים מלשכת ראש הממשלה. גם המזכיר הצבאי רומן גופמן וראש הסגל צחי ברוורמן כבר עם רגל בחוץ.
מה שעוד חריג הפעם, זה שטראמפ דווקא עקבי ונחוש: אם בפעמים הקודמות הנושאים התחלפו ונשכחו ממפגש למפגש (זוכרים את הריביירה? הגירה מרצון? פרשת המכסים?), עכשיו נראה שהנשיא לא איבד עניין או קשב, ודווקא מחויב מאוד לשלב ב' בהסכם מול חמאס. בישראל קיוו לקבל את כל החטופים בשלב הראשון ואחריו לחזור להילחם עם חופש פעולה בחסות מסמוס ההסכם, אבל טראמפ להוט להמשיך כל הדרך אל השלום הגדול שהבטיח.
5 צפייה בגלריה
טראמפ עם וויטקוף. ישראל חוששת שהם יסתפקו בפירוק סמלי של חמאס, שיניח כמה רקטות מול המצלמות | צילום: AP/Evan Vucci
מלכתחילה הניסוחים שנגעו לשלב ב' היו כלליים מאוד ונתונים לפרשנות. נתניהו מכנה את זה "האזורים האלסטיים" של ההסכם. כשאחד השרים טען בזמן אמת שיש בתוכנית 20 הנקודות יותר חורים מגבינה, הבטיח ראש הממשלה ש"ימלא את החורים" בתוכן פרו־ישראלי. עכשיו מגיע מבחן הביצוע.
בירושלים מקווים לפירוק חמאס, בעזה חולמים על שיקום הרצועה. זאת הפעם הראשונה שגורמים מדיניים בישראל מתרשמים שיועציו של הנשיא, שני יהודים טובים, קרובים יותר לפרשנות העזתית. סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר מושקעים מאוד בהתקדמות לשלב הבא. לא מיותר להזכיר שבשיקום עזה כרוך גם הרבה מאוד כסף. לשניהם היסטוריה של עסקים ענפים עם קטאר, ולקושנר גם הווה של השקעות מיליארדים שגייס מסעודיה, שתי מדינות מפתח שהארנק שלהן אמור לסייע בשיקום.
זה אולי מסביר למה חמאס, בניגוד לכל תחזית, חתר להשלמת שלב א' והשיב את כל החטופים החללים למעט רן גואילי ז"ל. השבתו תסיים רשמית את שלב א', אולי במועד המדויק שיהיה נוח לחמאס, שבניגוד לטענותיו, במערכת הביטחון משוכנעים שהוא יודע היכן נמצאת גופתו.
בישראל מזכירים למי ששוקל להזרים מיליארדים לעזה שבלי פירוז של חמאס חבל על הכסף, שבקרוב עלול לעלות שוב בעשן האש הצה"לית. מזכיר המדינה רוביו אמר זאת בעצמו, אבל בירושלים לא בטוחים שהוא ויועצי הנשיא על אותו גל.
בכלל, גם כאן יש מרחב של פרשנות: כשאתה אומר פירוז, למה אתה מתכוון? המדינות המתווכות שלפו שוב את ההבחנה המתעתעת שנמחקה מהטיוטה של תוכנית 20 הנקודות בין נשק כבד והתקפי לבין נשק קל, "הגנתי". החשש כאן הוא מפירוק סמלי ומצולם שבו חמאס יניח כמה רקטות מול המצלמות באופן שיספק את טראמפ, אבל לא יפתור את הדאגות במערכת הביטחון. אגב, פה אין מחלוקת בין הקבינט לרמטכ"ל, שמעוניין מאוד להשלים את המלאכה.
2. פסולות חיתון
בצמרת הישראלית אין אף אחד שמשלה את עצמו שכוח זר יעשה עבור צה"ל את עבודת הפירוז, אבל הנימוס מחייב להמתין פרק זמן מסוים שבו הנשיא האמריקאי יוכל למצות את ניסיונותיו לגייס כוח חמוש מתנדב. סמוטריץ' שוב קצב לנתניהו שבועות ספורים, כדי שאחריהם יתאפשר לבצע פירוז של עזה עוד לפני הבחירות. ספק אם יש לו מנוף על נתניהו, אבל זו דרישה שמנומקת בחשש שממשלה אחרת אולי לא תמשיך את אותו הקו, ואולי גם בהבנה שיהיה קשה לגשת לקלפיות בלי "ניצחון מוחלט".
שאלה מרתקת ולא פחות דרמטית היא הרכב מועצת השלום. יש 22 מדינות שהביעו עניין או הסכמה להיכנס ל"בורד אוף פיס" של טראמפ, אבל רק מעטות עומדות בתנאים המחמירים של חברי הקבינט. בישראל הטילו וטו מוחלט על טורקיה. גם המתווכות האחרות לא רצויות: לא קטאר, ובמידה פחותה של התנגדות - גם לא מצרים.
במו"מ הזה קשה להאמין שישראל תשיג את כל דרישותיה. אולי לכן הועלו בהתייעצויות האחרונות דרישות עוד יותר נוקשות, עיזים לצורכי מו"מ. למשל: בן גביר וסמוטריץ' מתנגדים לצירוף המדינות שהטילו סנקציות עליהם כשרי ממשלת ישראל, כמו בריטניה, נורווגיה וקנדה. גם בלגיה, שהצטרפה השבוע להאשמת ישראל ברצח עם בבית הדין הבינלאומי בהאג, סומנה כמי שלא תוכל להיות מדינה אובייקטיבית.
על זה נוספה עוד דרישה שגם נתניהו לא הצטער לשמוע משריו ולהשמיע הלאה לאמריקאים: שכל חברות המועצה יבהירו שאין בכוונתן לעצור אותו במסגרת צו המעצר הבינלאומי, כתנאי להוכחת האובייקטיביות שלהן.
אפילו אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם והמועמדת הבאה להסכמי אברהם, נחשבת פסולה בעיני חלק מחברי הקבינט אחרי שאסרה כניסת מתעמלים ישראלים לשטחה. מה שמשאיר אותנו בערך עם האמירויות, הונגריה, אולי גם עם הסעודים. לא בטוח שזה ימלא את הארנק, ועוד פחות מזה ‑ את כוח המשימה בשטח.
ערב הנסיעה גובר הרחש גם בעניין איראן, וניתן להתרשם שרובו מתוצרת ישראל. הוא מלמד על בעיה צבאית אמיתית שמשתקפת במודיעין וגם באופוזיציה מודים בה ‑ יעידו התרעותיו של אביגדור ליברמן ‑ אבל יש כאן גם בולם זעזועים אפשרי: אם נתניהו יידרש להפגין גמישות בעזה, תמיד עדיף לספר שזה נועד לשמור על אינטרסים אסטרטגיים עלומים מול טהרן.
3. משרד על הפנים
כבר כמעט חצי שנה שאין בישראל שר פנים במשרה מלאה. אחרי ששרי ש"ס התפטרו מהממשלה יריב לוין כיהן זמנית לשלושה חודשים, אך מסרב בתוקף להתמנות באופן קבוע. הוא, כמו חיים כץ, מחזיק בארבעה משרדים במקביל. אבל דווקא את תיק הפנים, שנחשב אחד החזקים והנחשקים בממשלה - אף אחד מהם לא מוכן לקחת בגלל המלכוד שבו: פוטנציאל האכזבה גדול מהקרדיט, שבכל מקרה ייגזר אצל אריה דרעי, ששולט בפועל במשרד. התלונות יופנו אליהם.
בסוף השנה למשל, כשצריך לחלק מענקי איזון, על כל ראש עירייה מרוצה יש עשרה מתוסכלים. ובשנת פריימריז אף אחד לא רוצה להסתבך עם ראשי רשויות.
מאז התפטרות משה ארבל, דרעי מנהל את העניינים מקרוב. ראשי אגפים עולים לרגל לביתו. חלק מסמכויות השר הואצלו למנכ"ל ישראל אוזן, לשעבר ראש הלשכה של דרעי שמונה לתפקיד רגע לפני פרישת שרי ש"ס, אבל יש החלטות שרק השר בעצמו מוסמך לקבל או לבצע. הלכת דרעי־פנחסי, שנולדה אגב במשרד הפנים, מונעת מחשוד בפלילים להיות שר - גם אם הוא ראש הממשלה. לכן, הכנסת מתבקשת כמעט מדי שבוע להעביר לנתניהו עוד ועוד סמכויות ממשרד הפנים לביצוע פעולות דחופות ‑ אבל לא את התפקיד עצמו.
השבוע אפילו הפרוצדורה הזאת נכשלה: תג מחיר של יהדות התורה, שהבריזה מהמליאה אחרי מינוי ראש מועצה דתית בירושלים מטעם ש"ס בלי תיאום. את מי מענישים? את הציבור. הסמכויות שנתקעו אפורות אבל נחוצות. עובדים זרים בענף הבנייה, ועדות הומניטריות לסיעוד, ביטול תושבות על רקע ביטחוני, מינויים בוועדות מחוזיות, הסמכת ממוני ביקורת גבולות ועוד.
שר פנים לשעבר הזהיר השבוע שלאורך זמן ההתנהלות הזאת עלולה לגרום אפילו לפגיעה בביטחון המדינה. למשל, באי־הפעלת סמכות השר לעיכוב יציאה מהארץ של גורמי טרור לבקשת שירותי הביטחון, שבעבר טופלה בממוצע אחת לשבועיים, ואינה מוקנית כיום לאיש.
ויש גם סתם את החיים עצמם. לדוגמה, ועדת השרים לענייני פנים, שמוסמכת להכריז על ותמ"לים כדי לבנות ולהקל את מצוקת הדיור, לא מתכנסת כבר חצי שנה. גם מינויים אחרים במשרד תקועים. החשוב שבהם הוא ברשות האוכלוסין, שם בועז יוסף, שדרעי סימן כמנכ"ל קבוע, סיים את שלושת החודשים שלו כממלא מקום והוחלף בממלא מקום אחר. זה תוקע שם הליך מחשוב. משעמם אבל קריטי. וגם יפגוש אתכם בעתיד בתור לדרכון. לרגע אחד הוא התקצר והיה סמל למהפכה חיובית במשרד הזה, שמנוהל עכשיו כמו מכולת ברחוב הקבלן או ישיבה לנושרים בבני־ברק. התוצאות על הפנים של אזרחי ישראל.
4. חיל שריון
השר היחיד שהתנגד לחוק שלפיו הממשלה שולטת בהרכב ועדת החקירה הוא גם היחיד בחדר ועדת השרים לחקיקה שלא היה חבר ממשלה ב־7 באוקטובר. מכולם, דווקא זאב אלקין, שהטבח לא קרה במשמרת שלו, הבין את האבסורד. אולי תחושת האשם שרובצת על האחרים לא לגמרי סימאה את עיניו.
הטיעון של אלקין בוועדת השרים היה התנגדות לסעיף שמעניק ליו"ר הכנסת את הסמכות למנות את החברים במקרה שהאופוזיציה לא משתפת פעולה. אם כך, כבר נוח ומהיר יותר להקים ועדת חקירה ממשלתית, טען, באופן שמתכתב עם המחשבות של יו"ר ועדת השרים לחקיקה יריב לוין. לדברי כמה נוכחים, מזכיר הממשלה יוסי פוקס לא פסל את האפשרות שזו תהיה התוצאה הסופית.
זה דבר משונה. הקואליציה נלחמת על חוק לא פופולרי, אבל רבים מראשיה מעריכים שהוא לא יגיע לקו הסיום. חלקם מסבירים שהחוק הזה, כמו הרפורמה בתקשורת, הוא קלף שמונח על השולחן כדי לסחור על דיל החנינה לנתניהו. אחרים חושבים שספק אם הליך החקיקה הארוך יושלם לפני הבחירות, וגם אם יצליחו ‑ הוא עשוי להיפסל בבג"ץ. כך או אחרת, בינתיים ממשיכים כדי להרוויח זמן.
לאלקין, אגב, יש חופש הצבעה בנושאים הללו כחלק מההסכם הקואליציוני עם תקווה חדשה, אבל הבחירה שלו לממש אותו מעניינת, בטח אם בכוונתו להתייצב השנה למבחן הפריימריז בליכוד, שש שנים אחרי הפעם הקודמת שעמד לבחירת המתפקדים. הסכם החזרה של גדעון סער ושלו לליכוד מעניק להם שריון אחד, רק אם נתניהו יבחר לשריין גורמים נוספים ברשימה. ההנחה המקורית הייתה שסער עצמו יתמודד בפריימריז כדי להפגין יכולת לקראת מערכה עתידית על הנהגת התנועה, ואלקין יקבל את השריון, אבל זו רק אחת האפשרויות, ולכן גם הוא נאלץ להתחיל לחרוש את השטח.
גורם בליכוד שם לב השבוע לדבר מעניין: בהדלקת הנרות הגדולה שערך שר החוץ סער - הכנס הגדול הראשון שלו מאז חזר לליכוד - אלקין לא נכח. בלשכתו הסבירו שנסע לביקור מדיני באזרבייג'ן שנקבע זמן רב מראש. בכל זאת, אלקין לא צריך עצות כדי לדעת שמומלץ לו לפנות זמן גם לשטח הליכודי: אלו יהיו פריימריז קשוחים במיוחד, באופן שאולי ישאיר את סער לבקש את השריון לעצמו. ואולי דווקא כאן ההסבר לקו העצמאי בוועדת החקירה: בצד של תומכי נתניהו כבר צפוף, למי שממילא עזב וחזר, אולי לפעמים שווה לבלוט בכיוון ההפוך.
