ביום ראשון, באולם בדובאי, ייערך "קרב המינים" בטניס, חלק 4. המשתתפים הפעם: ארינה סבאלנקה מבלארוס, 27, מדורגת 1 בעולם; ומולה ניק קיריוס האוסטרלי, בן 30, מדורג במקום 673. 17,000 צופים באולם, ועוד מיליונים בשידורים הישירים בעולם, ביניהם ב-BBC.
זה יהיה מאבק של הטוב משלושה משחקים, לכל טניסאי יהיה רק סרב אחד (לקיריוס יש סרב קטלני), וממדי המגרש של סבאלנקה יוקטנו ב-9 אחוזים, לאחר שסוכנות הספורט "איבולב" שמקדמת את המשחק מצאה כי טניסאיות נעות 9 אחוזים לאט יותר. "מדובר בקרב על כבוד, יריבות שתאפשר לנו לחשוב מחדש איך שוויון בספורט יכול להיראות", אמר סטוארט דגוויד, אחד המייסדים של "איבולב", המייצגת את השניים, אבל רבים מאשימים את הסוכנות בניצול ציני לצורך מסחריות.
90 מיליון נצמדו למסכים
שלושה "קרבות מינים" בטניס התרחשו בעבר. ב-1992 ניצח ג'ימי קונורס את מרטינה נברטילובה, וב-1973 ניצח בובי ריגס, אז בן 55, את המדורגת 1 בעולם מרגרט קורט, משחק שגרם לבילי ג'ין קינג, אז בת 29 ומדורגת 2, לחזור בה מהסירוב לשחק מול ריגס.
המשחק בין קינג הפמיניסטית לריגס, אלוף ווימבלדון וארה"ב בעבר, ו"חזיר שוביניסטי", לפי הגדרתו, נערך ביוסטון לעיני 30,000 צופים ועוד 90 מיליון בטלוויזיה. קינג ניצחה ב-3 מערכות חלקות, כששום שינוי בחוקים לא נערך כדי לתת לה יתרון. המשחק, פולקלור תרבותי בשיא מהפכת הפמיניזם בארה"ב, נחשב לאירוע שקידם את טניס הנשים וסלל את הדרך לשוויון מגדרי בפרסים בתחרויות הגדולות. ב-2017 הופק סרט על המשחק והסיפור סביבו.
הסיפור הפעם שונה בתכלית. אם לפני 52 שנים לספורט הנשי היה רק מה להרוויח, הרי שכיום קיימת תמימות דעים כי יש לו רק מה להפסיד, והגבר מנצל את הנשים כדי לחזור לרלוונטיות וליהנות מאור הזרקורים שקיריוס מאוהב בו.
בניגוד לריגס, קיריוס (הוא שוביניסט עם קבלות בפה ובידיים בתקופה שהיא הרבה פחות סלחנית. ב-2015 הוא נקנס ב-10,000 דולר לאחר שמיקרופונים במשחק קלטו אותו אומר דבר דוחה על חברתו של היריב. ב-2021 הוא הודה בתקיפת חברתו לשעבר (ב-2023 דחה בית המשפט את הטענות נגדו), ובשנה שעברה הוא שיתף פוסט של אנדרו טייט (משפיען רשת מיזוגן) ורק לאחר ביקורת רבה התנער מהשיתוף. בין לבין, לקיריוס יש היסטוריה של התבטאויות מיזוגניות, כולל התנגדות חריפה לשוויון בפרסים בין המינים. "אלו החיים", הצטדק קיריוס, "אתה אומר דברים כשאתה צעיר ואחר כך משתנה".
גם בחירת מיקום המשחק היא טעם לפגם: איחוד האמירויות היא אחת הבירות לפגיעה בזכויות אדם, ובטח לאי-שוויון בין המינים או ליחסים בין אותו מין. זה יותר מציני, זו הלבנת האפליה.
וכמובן שיש הבדל בין הגיבורות. "אני התעקשתי שהתנאים יהיו אותם תנאים, והרגשתי שאני חייבת לנצח כדי לקיים שינוי חברתי ותרבותי", אמרה קינג, "הדמיון היחיד הפעם הוא שזה גבר שמשחק מול אישה". הספורט של קינג תמיד היה פוליטי, סבאלנקה מסרבת לערבב בין פוליטיקה לספורט, אפילו כשמדובר במולדתה או במלחמה באוקראינה. קינג לא טענה כי נשים טובות יותר, אלא שהבידור וההנאה ממשחק הנשים שווים ואף גדולים יותר. סבאלנקה אמרה פעם ש"אני מעדיפה לראות משחק גברים, זה יותר מעניין".
נשים רבות יוצאות נגד המשחק, אבל סבאלנקה טענה: "אני לא חושבת שזה יפגע בטניס הנשים. אנחנו רק רוצים ליהנות ולקדם את הטניס. מי שינצח, ינצח, אבל אני הולכת לעשות הכל כדי לבעוט לו בתחת". אבל כל הקיטור המיזוגני המורעל רק מחכה שהיא תובס, כדי להבהיר לה כמה היא טועה.
