בעוד בבירת סומלילנד הַרגייסה התמקדו ביום שישי בחגיגות ההכרה הראשונה בהם, בעולם גובר השיח על התמורה האסטרטגית שמפיקה ישראל מהמהלך השנוי במחלוקת. ברקע, פרשנים בעולם הערבי רואים במהלך כדרך להקמת בסיס צבאי קרוב לחות'ים. בשיחה עם "ידיעות אחרונות", א.מ הממלא תפקיד בכיר במנגנוני השלטון המקומי אישר כי מדינתו מוכנה עקרונית לכינון יחסים עם ישראל.
באוקטובר האחרון הגיע נשיא סומלילנד לביקור שנשמר בסודי סודות בישראל. הוא נועד עם ראש הממשלה נתניהו, ראש המוסד דדי ברנע, שרי החוץ גדעון סער ושר הביטחון ישראל כץ. "ידענו על הביקור", מספר א.מ. ל-"ידיעות אחרונות", "ניתנה הוראה לעיתון הרשמי בעיר הבירה לא לפרסם מילה בגלל החשש מתגובות קיצוניות בעולם הערבי". עוד מוסיף א.מ: "נדהמנו לגלות עד כמה מדינות בולטות כמו טורקיה, מצרים וערב-הסעודית מתנגדות לקשרים של סומלילנד עם ישראל".
הקשרים נבנו בהדרגה, בתיווך הממשל באבו-דאבי. אלה היו יחסים שנשמרו כל העת מתחת לרדאר עד שבאפריל שעבר, כשהנשיא המכהן עבד א-רחמן מוחמד עבדאללהי ניצח בבחירות, התפרצו בבת אחת טפטופי מידע על הקשרים המיוחדים. הצצה לרגישות ניתן היה לראות בסוף השבוע כששגריר איחוד האמירויות בסומליה עזב את המדינה מיד אחרי הצהרת ראש הממשלה נתניהו על כינון היחסים, שנחתמו על פי ההודעה שנמסרה "ברוח הסכמי אברהם".
"לא חלמנו שישראל תהיה המדינה הראשונה שתכיר בסומלילנד", מבהיר א.מ. ל"ידיעות אחרונות". כמו כן, הוא מספר כי במקביל למגעים הראשונים, התחילו להגיע קבוצות קטנות של אנשי עסקים וחקלאים ישראלים והציעו סיוע, כך שלאט-לאט נבנו שיתופי פעולה בתחומי המסחר, בריאות, טכנולוגיה וחקלאות. בשנה שעברה הודיעו ארה"ב וישראל כי נשקלת האפשרות להעביר תושבי עזה לסומלילנד. הנשיא עבדאללהי טען אז כי יוכלו לקלוט מיליון תושבי עזה, אולם המהלך לא יצא אל הפועל.
על פי הבכיר המקומי, ישראל התחייבה לאחר שיכון "השלום המלא" להרחיב את מערכת החינוך. סומלילנד, בתמורה, הודיעה כי תצטרף להסכמי אברהם, לצד האמירויות, מרוקו, בחריין וסודאן. עם זאת, המדינות הערביות לא מביעות התלהבות לצירופה של סומלילנד, ולפי שעה מבהיר א.מ. כי הם הצטרפו להסכם עם ישראל "ברוח הסכמי אברהם".
הפרק הראשון בקשרים עם סומלילנד נפתח כבר ב-1960, לקראת ההתנתקות מהמנדט הבריטי והאיחוד עם סומליה האיטלקית להקמת מדינה אחת. ישראל שלחה נציגים חשאיים וכבר אז הציעה שיתופי פעולה חד-כיווניים, כשהסיוע והידע הטכנולוגי יגיעו מישראל, אך לא נרשמה התלהבות גדולה מצד הסומלים. עם זאת, בשנותיה הראשונות נוצר מתח בין הצפון לשאר המדינה, בין היתר על רקע מאבקים פוליטיים פנימיים, עד שב-1991 הכריזה סומלילנד על עצמאות בגבולות התקופה הבריטית בתום מלחמת אזרחים. אותה הכרזת עצמאות לא זכתה בהכרת מוסדות האו"ם מאז ועד היום, ולמעשה זו הפעם הראשונה שמדינה שחברה באו"ם מכירה בה. לנוכח המשמעות הדיפלומטית, מועצת הביטחון של האו"ם אף צפויה לקיים ביום שני דיון דחוף בנושא.
אחרי שהנשיא טרמאפ שאל חצי בצחוק-חצי בכעס בסוף השבוע "מה המקום הזה", התברר כי ארה"ב העניקה בעצמה מיליון דולר להכשרת מורים בסומלילנד, אך ככל הידוע אין סיוע אמריקאי נוסף. לקראת הפגישה עם ראש הממשלה נתניהו הוא הסתפק בינתיים באמירה ש"הכל ייבחן", אבל אחרי הכל נראה כי הממשל האמריקאי לא מרוצה במיוחד. זאת, כאשר גם לארה"ב יש עניין מיוחד בסומלילנד ובנמל ברברה של המדינה, הנמצא במרחק 250 ק"מ מדרום לתימן.
בעולם הערבי התגובות היו חריפות יותר, לנוכח העובדה שסעודיה, מצרים, כווית, עיראק, ירדן וקטאר מתנגדות להתנתקות של סומלילנד מסומליה הגדולה. טורקיה הזדרזה להביע זעם על ההכרה הישראלית וגם סעודיה וקטר הצטרפו לגינויים נגד ישראל כשקבעו ש"זה תקדים מסוכן ופעולה חד-צדדית הסותרת את העקרונות הבינלאומיים ופוגעת בריבונות ובשלמות של סומליה". התנגדות בולטת נוספת הגיעה גם ממצרים, שדווקא מחזקת את שיתופי הפעולה עם סומליה.
