• דני סנדרסון – "לו היה לי מה לומר". את השיר החדש שלו התחיל סנדרסון לכתוב לפני רגע קט – 55 שנה – ובהחלט ניתן לשמוע בו את מי שממש עוד מעט יהפוך לאחד מגאוני המוזיקה העברית לדורותיה. הבגרות, הניסיון ועדיין התחושה שלפעמים פשוט אין מה להגיד (כי לכולם יש), רק הופכים את "לו היה לי מה לומר" לשיר הנכון בזמן הנכון.
• עדן חסון – "אדם שבור". לאחר שיצא מהארון בשיר נוגע ללב, עלתה תהייה כיצד עדן חסון ינווט את הכתיבה שלו משם. "אדם שבור" מראה שכשהוא רוצה, בהחלט יש לו את היכולת לחפור עמוק פנימה ולצאת משם גם עם טקסט עוצמתי וגם עם מלודרמת פופ ראויה.
• ניק קייב – Bunny Monroe. צופי הסדרה הנפלאה "מותו של באני מונרו" (זמינה ב-yes), שמבוססת על ספר של ניק קייב, בוודאי התמכרו גם לשיר הפתיחה הכריזמטי כמו שהוא קצר (דקה בלבד). עכשיו הוא גם עלה לסטרימינג במסגרת פס הקול השלם שחיברו קייב ושותפו הוותיק, וורן אליס. איך קייב שר? זה סופר-גלו.
• אמונה מחפוד – "עבודת שורשים". שנתיים של שירות במוקד 100 של המשטרה חילחלו עמוק לנפשה של אמונה מחפוד, ראפרית בת 24 מאלקנה, שארזה את עצמה ואת כל הרעש שהצטבר לה בראש ועברה לחווה בצפון, שם חיה בקומונה ועבדה עם תאילנדים. "עבודת שורשים", הסינגל הראשון והמרשים שלה, מתאר בכישרון ובהומור את המסע שעברה (שורה אהובה: "חזרתי לעברית, עזבתי את בילי/ אחת-אפס לטובת קרן ומירי"), מאחורי ביט מוצלח בהפקת נדב עזרתי. כדאי שהמשך יבוא – ומהר.
* זהר לוי – "בין הכביש לבין המדרכה". הכי כיף להיתקל תוך שיטוט אגבי בקול אלטרנטיבי מקורי ומעניין כמו של זהר לוי, שהכתיבה המקברית וגם קצת גון הקול מזכירים קצת את ענבל פרלמוטר המאוחרת. "שנתיים", האלבום השני והיפהפה שלה, מלא בסצנות יומיום ורגשות כמוסים שנשפכים החוצה, כמו ב"בין הכביש לבין המדרכה". כדאי להקשיב (אולי לא בזמן נסיעה).
• הפלייליסט של עינב שיף זמין בחשבון של ynet בספוטיפיי
