בשולי הסערה שחוללו הכרזות שר הביטחון לגבי הקמת היאחזויות נח"ל בצפון הרצועה הופיע עוד דיווח שלא זכה להדים דומים בדבר הוצאת משרדי המינהל האזרחי ממפקדת אוגדת איו"ש. זאת תוך הכרזה שמדובר בחלק מתהליך אזרוח המינהל כך שיעניק שירותים כמו לכל אזרחי ישראל.
מדובר לכאורה בדיווח בנאלי, אך הוא משקף מהפכה דרמטית שמקודמת מתחת לרדאר מאז 7 באוקטובר וצפויה לשנות את פני המדינה. במסגרת זאת מותכת בהדרגה איו"ש בישראל - יעד מרכזי בתוכנית ההכרעה של סמוטריץ', הכוללת מחיקת הקו הירוק, הרס הרשות, ויצירת מדינה אחת בין הים לירדן. מקדמי השינוי מכריזים בגלוי שתכליתם היא שינוי ה-DNA של הגדה כך שגם אם תיפול הממשלה תיחצה נקודת האל-חזור ולא תתאפשר הפרדה בין שני העמים. כך, מוכשרים ומורחבים יישובים, מוקמות חוות, ממוזגות התשתיות בגדה ובישראל, ומנגד - מוחלשת הרשות.
בדרך זו החזון המגזרי של זרם הציונות הדתית הופך למעשה לפרויקט הלאומי הרשמי של ישראל, גם אם חלק גדול מהציבור לא תומך בו כלל או מבין מה השלכותיו. זהו למעשה מחטף אידיאולוגי הממומש מכוח נסיבות פוליטיות מופרעות ולא בעקבות שיח ציבורי נוקב והכרעות היסטוריות.
רתיעת חלק לא מבוטל מהציבור מהגדרת המציאות הנוכחית "עידן של נס" שנולד מתוך אסון 7 באוקטובר ומעולם המושגים המקראי שלא תואם את ערכי ישראל המודרנית, כמו "הכחדת עמלק", "דוקטרינת יהושע בן נון", ו"כלכלת בעזרת השם", דוחקת לעטוף את המיזם האידיאולוגי בנימוקים אסטרטגיים. במסגרת זו מוצגים פיתויים חומריים בדבר בוננזת נדל"ן ושיכוני שוטרים ברצועה ומוסבר שהמהלכים המקודמים מגלמים הפנמה של לקחי 7 באוקטובר (בלי להתחשב בכך שמחוללי השינויים שותפים לבריאת קונספציית 7 באוקטובר ולבלימת תחקיר מעמיק בנוגע לשורשי המחדל), ונעשה ניסיון לשווק כמיהות אמוניות לכבוש שטחים ולהתיישב באמצעות נימוקים כמו "ערבי מבין רק כשלוקחים לו שטח" או "היכן שיש התיישבות אין טרור" - קביעות נחרצות ולא מבוססות עובדתית שמערבבות ניתוח מקצועי עם השקפת עולם.
בניגוד לישראל, בעולם הגדול כן ערים לשינוי המעמיק באיו"ש ולכך שהוא נועד לסתום את הגולל על מדינה פלסטינית וליצור מדינה אחת בעלת שני סוגי אזרחויות, ומוטרדים מהגידול החריף במספר ובעוצמת החיכוכים האלימים בין מתיישבים לפלסטינים שנראה כי זוכים לרוח גבית מצד גורמים בממשלה, ומספקים חרך הצצה לעתיד המדמם הצפוי לשתי הקהילות - אם וכאשר יתמזגו זו בזו.
ישראל מצטיירת בהתמדה כמדינה שיוצאת מאיזון. החל מהזירה הפנימית שבה מקועקעים סדרי שלטון, מה שרבים במזרח התיכון רואים בסיפוק כהצטרפות לקבוצת רפובליקות הבננות האזורית והעולמית, וכלה בזירה החיצונית, שם מדיניות מפוכחת מפנה מקומה לתמהיל פנטזיות וקונספציות חדשות, הסתמכות בלעדית על כוח, וחוסר עניין מופגן באילוצים ובשיקולים חיצוניים. הדבר גולם במתקפה הלא-שקולה (והכושלת) בקטאר, ובקידום מלחמה מרה ונטולת יעדים ברורים בעזה - מה שהביא לכפיית סיום ע"י טראמפ תוך צמצום השפעת ישראל באזור הזה.
הדבקות הקנאית של קובעי מדיניות רבים בטיעון שלפיו נוצרה הזדמנות היסטורית למימוש מאוויים כבושים, כמו ריקון עזה מפלסטינים או סיפוח איו"ש - גם כשהמציאות טופחת פעם אחר פעם על פני מעלי הפנטזיות (סמוטריץ' לדוגמה ממשיך לדרוש מנתניהו לשכנע את טראמפ להחיל ריבונות בגדה, למרות שהאחרון שולל זאת על הסף) - אינה גלגול עדכני של רוח החלוציות הציונות, אלא ביטוי לתלישות, לדוגמטיות, ולחוסר הבנה (ועניין) קיצוניים של הנסיבות האזוריות והעולמיות שעלולים להסתיים באסון. הדבר גם עלול ליצור שבר חריף בין זרם הציונות הדתית ליתר הציבור לכשיתבררו מחירי המיזם וכשיובן שמגזר אחד בעצם כפה את חזונו על יתר הקבוצות.
למרבה האבסורד הנושא הפלסטיני שעמד במוקד אסון 7 באוקטובר ממשיך להימצא בשולי השיח הישראלי, ולמעט זרם הציונות הדתית מצד אחד ומהצד האחר המפלגות הערביות, הדוגלות עדיין בחזון שתי המדינות - יתר המפלגות מחליפות את הסיסמאות הכלליות שבהן אחזו ברוח "ניהול הסכסוך" בהתעלמות מהנושא. כתוצאה מכך איש כמעט לא מתמודד עם השאלות מה המשמעות של מיזוג שני העמים ושל מדינה אחת, מה יהיה בגורל כ-3 מיליון פלסטינים החיים בגדה המערבית אם הרשות תקרוס, ומה תהיה ההשפעה של כל אלה על יחסי ישראל עם העולם הערבי והקהילה הבינלאומית (מי שמלכתחילה דבק בטיעון "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" - לא מייחס חשיבות לכך ורואה בכך שיקולים זניחים בהשוואה למימוש החזון האמוני).
הבחירות הבאות יהוו תחנה קריטית בהרבה תחומים, לרבות עתיד היחסים עם הפלסטינים, וחשוב שיתלווה אליהן דיון נוקב בנושא. רגע לפני שישראל ואיו"ש נהפכים למדינה אחת בעלת סדר יום בלקני מדמם ומבלי שאזרחי המדינה מבינים או מסכימים לכך או שהעולם יכפה עליה מציאות, כפי שקרה בעזה, חייב הציבור לתבוע מכל ראשי המפלגות להציג השקפות ברורות בנושא הקריטי, ובעקבות התשובות שיינתנו (או לא) - לשקול את ההצבעה למפלגה כזאת או אחרת.
הבחירות הבאות יהוו תחנה קריטית בהרבה תחומים, לרבות עתיד היחסים עם הפלסטינים. הציבור חייב לתבוע מראשי המפלגות להציג השקפות ברורות