"מרטי סופרים" הוא התפקיד שאמור להעניק לטימותי שאלאמה (30), גדול הכוכבים הצעירים בהוליווד כיום, אוסקר ראשון. זה לא סתם הימור, אלא אבחנה קולנועית: מדובר בתפקיד גדול מהחיים של דמות עם אישיות גדולה מהחיים.
מהדקה הראשונה ברור שמרטי הוא "טיפוס" – שחקן פינג-פונג יהודי-אמריקאי צעיר בשנות ה-50, מלא אמביציה ואנרגיה, שיעשה הכל כדי להגיע לטופ. גם כשהוא מחלטר כמוכר נעליים, הוא האיש המעניין בחדר: טוב במה שהוא עושה, מלא ביטחון, לא חושש להעליב. כמו הדמות שבמרכזו, הסרט תזזיתי, קופץ ממקום למקום, מסצנה לסצנה. מרטי חי את חייו בצורה מלאה, אבל יש בתדמית הזו מן הפייק: אחת מדמויות המשנה הפחות חביבות אומרת לו בסוף הסרט, "ראיתי בחיי אינסוף 'מרטי סופרים' כמוך" – כלומר, יש הרבה אנשים מלאי פוזה שמשוכנעים שהיקום סובב סביבם.
הסרט הזה הוא הבייבי של שאלאמה (שגם הפיק), אבל ביים אותו ג'וש ספדי מצמד הבמאים האחים ספדי, שהתפצלו השנה לשני סרטים נפרדים (השני ביים את "מכונת המחץ"). הקולנוע שלהם, שכולל סרטים תזזיתיים ויהודיים מאוד, נע בהדרגה מהשוליים של תעשיית הקולנוע האמריקאית למיינסטרים וממשיך את הקולנוע ההיפראקטיבי שמזוהה בעיקר עם סקורסזה וספייק לי: סרטים ניו-יורקיים, "מלוכלכים", מלאי גסויות ואירועים קיצוניים – וגם עגילים ושרשראות "חי".
"מרטי סופרים", על אף שנמשך שעתיים וחצי, הוא הנגיש והמבדר מסרטי האחים ספדי, אבל יש בו אלמנט של "ראינו כבר". האודיסיאה המטורללת של הגיבור אל ההצלחה וההכרה, עם לא מעט יידישקייט (תענוג לחובבי יהדות ארצות-הברית), מרגישה לעיתים כמו טייק הוליוודי לסרטי ספדי הקודמים, ובמיוחד ל"יהלום לא מלוטש" מ-2019, על יהלומן יהודי חוצפן שחייב לפתור בעיית הימורים בתוך שלושה ימים. עכשיו יש לנו שחקן פינג-פונג יהודי חוצפן שרוצה לאסוף כסף לטורניר בתוך יומיים. אותן סצנות בשינוי אדרת.
ועדיין, במבחן ההנאה, "מרטי סופרים" הוא כנראה סרט האינדי האמריקאי המבדר של השנה, עם הרבה דמויות משנה מגניבות – גווינת פאלטרו עושה תפקיד מקסים של כוכבת עבר שירדה מגדולתה - ואנרגיה של כוכב שמושך אותו קדימה. מומלץ לראות, אם כי רצוי למתן ציפיות.
