הכינוי שלה היה BB, והוא ניתן לה הרבה לפני שבנימין נתניהו נבחר לראש ממשלת ישראל. במשך עשרות שנים הייתה בריז'יט בארדו אחד מסמלי המין הבולטים של הקולנוע האירופי, ואתמול (א') הלכה לעולמה בגיל 91, מעט נשכחת, קוריוז, כוכבת עבר שהתבודדה בעיירת הנופש הצרפתית סן-טרופה בחברת בעלה הרביעי, איש הימין הקיצוני ברנאר דורמאל, ועלתה מפעם לפעם לכותרות בזכות מאבקה לזכויות בעלי חיים, כמו גם בשל התבטאויות בעייתיות בגנות האיסלאם.
בארדו הייתה מהכוכבות היפות והמפורסמות של הקולנוע הצרפתי המודרניסטי. היא שידרה מיניות, נעורים, גופניות, חופש. היא הייתה שם נרדף לכל אלה – לפחות בשנות ה-50 וה-60, עד פרישתה מקולנוע בשנות ה-70. היא אולי לא הייתה תמימה כמו הפרסונה הקולנועית של מרילין מונרו וגם לא שידרה עממיות עסיסית כמו סופיה לורן, אבל הייתה פנטזיה גברית מודרנית. היא גם צבעה את שערה החום לבלונד עבור תפקידה בסרטו המכונן של בעלה הראשון, הבמאי רוז'ה ואדים, "ואלוהים ברא את האישה" (1956), מה שחולל מגמה בקרב נשים ברחבי העולם – בלונד-בארדו, וגם זה בדומה לבלונדינית אחרת, מונרו.
פריצתה הייתה בסרטו ההוא של ואדים, שהפך לסנסציה עולמית. בארדו גילמה בו צעירה יתומה ומשוחררת המנהלת מערכות יחסים עם גברים צעירים, ובמקביל מושכת את תשומת ליבו של גבר מזדקן בגילומו של קורד יורגנס. היא הייתה שם האישה המפתה, הפאם-פאטאל, והשתתפה בעשיית קולנוע שערורייתי, צעיר ומתריס. בהמשך שיחקה בכמה מסרטיו של לואי מאל, בהם "חיים פרטיים" (1962) שבו גילמה דמות שהזכירה את עצמה – כוכבת קולנוע המתקשה להתמודד עם הפומביות.
בארדו הייתה גם אייקון אופנה ותרמה בין היתר לפופולריות של הביקיני ולתסרוקת הנפוחה. היא גם אחראית למה שזכה לכינוי "תנוחת בארדו" – ישיבה ברגליים משוכלות לפניה וזרועות שלובות מעל החזה. לצד משחק בסרטים הקליטה מספר שירים ושיתפה פעולה עם המוזיקאי סרז' גינסבורג שכתב עבורה את הלהיט "אני אוהב אותך... אני כבר לא". ב-1973 הופיעה בשני סרטיה האחרונים – "אם דון ז'ואן היה אישה" ו"הסיפור המחכים והמשעשע של קולינו". בישראל הונצחה בשירם של עלי מוהר ויוני רכטר "שיר נבואי קוסמי עליז" ("כמו בריז'יט בארדו שתפסה כבר את העסק/ השאירה מאחור את הטוב ואת הרע").
אחרי שפרשה ממשחק, הקדישה את חייה להצלת בעלי חיים באמצעות קרן שהקימה. רבים צחקו עליה כשהצטלמה עם גורים של כלבי ים, אבל המאבק שלה הציל אלפי חיות והפנה זרקור גם לבעלי חיים פחות מתוקשרים כמו כבשים, כלבים משוטטים וחיות מעבדה. אין ספק שהמאבק לרווחת בעלי החיים היה נראה אחרת בלעדיה: הטיעונים שלה משמשים עד היום נגד שחיטה כשרה ללא שוק חשמלי.
אבל הייתה גם בריז'יט בארדו אחרת. זו שביצעה סיבוב פרסה מהשמאל של שנות ה-60 לימין הקיצוני. זו שהורשעה חמש פעמים באשמת הסתה לגזענות נגד זרים ובעיקר מוסלמים. היו לה גם כמה יציאות הומופוביות, והיא התבטאה אפילו נגד פמיניסטיות. גם את אלה הצרפתים לא שוכחים לה
