שנת 1975 לא הייתה סתם עוד משבצת בלוח השנה. היא הייתה המפץ הגדול של התרבות האמריקאית המודרנית. על המסך הגדול נולדו יצירות מופת כמו "מלתעות", "נאשוויל" ו"קן הקוקייה", בזמן שבמציאות הפוליטית פרשת ווטרגייט הגיעה לסיומה המריר ועיצבה מחדש את האמון של הציבור בממסד. באותה שנה הגיחו לעולם גם אנג'לינה ג'ולי, בראדלי קופר ופדרו פסקל – דור חדש של כוכבים שטרם ידעו כיצד הם עתידים לשנות את פני התעשייה. מה עוד אפשר לבקש משנה אחת? אולי רק סרט דוקומנטרי איכותי בנטפליקס שיעשה סדר בבלגן המופלא הזה.
נטפליקס מואשמת בפגיעה בקולנוע, אומרים שבגללה האולמות ריקים וסרטים לא יוצאים. אולי בגלל רגשות אשמה, יצא לה דוקו שכולו מהלל את החופש הקולנועי של 1975 ואחריה. אותו חופש שגרם ליציאת סרט כמו "נהג מונית". ספק אם נטפליקס הייתה מאשרת כזה תסריט היום: נהג מונית בודד שרוצה "לנקות את הכל" ובפועל לא באמת עושה הרבה כדי לשנות את מצבו. הוא גם לא הסביר לצופים שהוא בדיכאון, מרטין סקורסזה האמין שהם חכמים מספיק כדי להבין לבדם. היום לא סומכים על הצופה ומפחדים שהוא יכתוב פוסט זועם ברשתות החברתיות. ובכלל, כולם מעדיפים שנישאר בבית ולא נצא לראות סרט קולנוע. למה לצאת אם אפשר לגלול בין אלפי סרטים, ובסוף ליפול על עוד פרק של "סיינפלד"?
הסרט אמנם מזהיר שנוסטלגיה עלולה לעוור אותנו, אבל קשה שלא להתמכר לקסם של התקופה בה הקולנוע קבע סדרי עולם. בשעה וחצי של מסע קצבי, הבמאי מורגן נוויל מצליח לכסות עשרות סרטים וז'אנרים שצמחו מתוך הכאוס של אותה תקופה. היוצרים של אז לא ידעו מה זה woke ולא הכירו את המונח סטרימינג; הם פשוט עשו קולנוע כמו שהם הבינו. חלקם התרסקו בקופות וחלקם הפכו לקלאסיקות אלמותיות, אבל כולם נהנו מתחושה של חופש מוחלט, שאין מה להפסיד. הוליווד נכנסה לשנות ה-70 כשהיא אבודה ומבולבלת, ויצאה מהן עם נוסחאות של שוברי קופות שהחזיקו את התעשייה לאורך שנים והחזירו את הקסם ההוליוודי.
כמובן, נטפליקס נשארת נטפליקס, והיא לא יכולה להתאפק מלשלם את המס האופנתי בדמות עיסוק מוגזם באג'נדות חברתיות והאדרת סרטי שוליים רק בשל זהות יוצריהם. זה מעט מאולץ, אבל הבלגן היצירתי שהיה אז בארה"ב חזק יותר מכל עריכה מודרנית. בסופו של דבר, הסרט מותיר אותנו עם שאלה מטרידה: איזה דוקו יעשו על שנת 2025 בעוד 50 שנה? האם מישהו באמת יתרפק בערגה על העונה הבינונית התורנית של "דברים מוזרים", או שזאת הייתה השנה האחרונה שבה ראינו סרטים שלא נוצרו ע"י בינה מלאכותית? העבר תמיד כיפי, והעתיד נראה מפחיד.
בקטנה
בהמשך לכתבה על שר הכלכלה ניר ברקת שלשום, גם אתמול בישרו ב"שש עם" ש"מאז שהשר ברקת בתפקיד המחירים בשוק התייקרו". להאשים אדם אחד ביוקר המחיה זה טיפה מוזר, גם אם עשיתם עליו תחקיר. כולם כבר יודעים שיקר פה.
