1. החטופים החיים חזרו, אני משננת לעצמי בכל פעם שאני מנסה לסכם את 2025. בסוף הם חזרו וזה שוקל יותר מכל הדברים הגרועים שהיו, וישנם! קרו לי גם כמה דברים טובים. צילמתי שתי סדרות בתאגיד. זה היה כיף מאוד, אבל אז אני נזכרת בכל מה שקורה עם פרס הקולנוע ומיקי זוהר והכל. החטופים החיים חזרו, כמו מנטרה אני משננת.
אבל לא השתנה כלום, אני חוזרת אל הייאוש. הקונספציה היא 6.10 על סטרואידים. וגם נלקחו סטרואידים. וכדורי הרגעה. והופעתי בדרום-אפריקה באנגלית! הישג קטן שאפילו לא הצלחתי לחגוג כי תוך רגע קרה עוד משהו מחריד, ופיגוע, וקטארגייט והצער לא נחלש, הוא מתגבר. והחושך לא דעך, הוא מתעצם. אבל כן, החטופים החיים חזרו והשמות שהכרנו, מתן ואיתן ובר ואלון ואריאל ודוד וגילי וזיוי ורום. הם שבו כמו חזון עצמות והם מתראיינים עכשיו, מנגנים, רוקדים. זה הרבה, אני אומרת לעצמי. זה עולם.
2. חשבנו שב-2025 מכוניות יעופו, במקום זה הן עומדות בפקקים. חשבנו שרובוטים יילחמו במקומנו, במקום זה חסרים 12 אלף חיילים. העתיד תמיד טמן בחובו תקווה. זו הסיבה שיש לנו ילדים, הם הופכים את העולם ליפה יותר ואנחנו אמורים להתאמץ כדי שיהיה יפה יותר.
אבל העולם לא מתאמץ, הממשלה בטח לא. איך אמר שר התיירות, שייסעו ליוון. זו כאילו אמירה סתמית, כולה אמר את המובן מאליו, שחופשה בישראל יקרה ושייסעו ליוון. זה נכון בעיקרון. במקום שבו אין אפילו את הזכות לדירה, יש זכות לחופשה?
אבל ששר התיירות יתבטא כך? האם הוא לא השר שמופקד על התיירות? הייתי בעין השופט בסופ"ש האחרון. המקום יפה לפחות כמו טוסקנה. אבל ככה זה ב-2025, לשר התיירות לא אכפת מהתיירות ושר התרבות כועס על התרבות ושר הביטחון רב עם הרמטכ"ל. הבון-טון הוא המדון. 2025 הצטיינה בזה. פילוג, מדון ואיומים.
3. מה כבר אפשר להגיד עלייך, שנת 2025. לא שיפרת, לא פתרת, הימים חלפו והדברים לא זזו. אה, הייתה גם הסדרה "מקום שמח", קומדיה עצובה ומרירה כמו כל תחושה נעימה שמהולה במחנק. 2025, בגדול התשת. סתם לקחת עוד מס ערך מוסף. אבל לא היה שום ערך מוסף במס שלך. בואי 2026, נסי לתת לנו קצת ערך. אם לא במס אז סתם באופן מוסף בחיים, באנשים. איך אמר אלי פלדשטיין כשנשאל מה היה אומר לראש הממשלה: "תסתכל לי בעיניים, אני בן אדם". וואלה. גם אנחנו, אחי. גם אנחנו.