זוכרים את "מלחמת שלום הגליל"? אין כוונתי לאירועי המלחמה עצמם אלא לכינוי הרשמי שניתן לפלישת צה"ל ללבנון ביוני 1982, כאמור "מלחמת שלום הגליל" (בקיצור מלחמת של"ג). את הכינוי יזמו אז ראש הממשלה בגין ושר הביטחון שרון; נלעג וסותר את המציאות, עד מהרה שקע הכינוי בתהומות השכחה ההיסטורית. גורל דומה צפוי להמצאתו של ראש הממשלה נתניהו להדביק למלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 את הכינוי הרשמי "מלחמת התקומה", במקום השם "מלחמת חרבות ברזל" שהנפיק לה צה"ל. "חרבות ברזל" אמנם מצלצל כשמה של סדרת טלוויזיה אפלה ואכזרית, אך לא מעורר דחייה וגיחוך. הכינוי "מלחמת התקומה" כן מעורר תגובות כאלה.
אם ייעודו של השם "התקומה" לקבע בתודעת הציבור את מהותה של המלחמה, ההיסטוריה מלמדת שהייעוד בדרך כלל מוחמץ. ויש המזהירים ממתן כינויים הצופים פני עתיד למלחמות; מלחמת שלום הגליל, כידוע, לא הביאה שלום לגליל.
אבל למילים, לבחירת מילים, יש חשיבות שאינה סמנטית בלבד. המילה "תקומה" מתקשרת בתודעה הישראלית עם המילה "שואה" כחוליה בלתי נפרדת בהביטוי "משואה לתקומה". "תקומה" היה גם שמה של סדרת הטלוויזיה התיעודית של הערוץ הממלכתי על 50 השנים הראשונות לעצמאות ישראל, סדרה הנחשבת לאבן דרך בגיבוש הזיכרון ההיסטורי. מכאן שבחירת השם "מלחמת התקומה" אמורה לעורר בשומעים את התחושה שמדובר - שוב - במעבר משואה לתקומה. את האחריות ל"שואה של 7 באוקטובר" מנסה נתניהו להטיל על מערכת הביטחון, על האופוזיציה ועל המפגינים נגד ההפיכה המשפטית. את התקומה, לעומת זאת, הוביל המנהיג הלאומי הדגול ראש הממשלה נתניהו.
מצער שצה"ל אימץ את הכינוי התעמולתי "מלחמת התקומה". ראשי הצבא הרי יודעים, לאור התחקירים הפנימיים שכבר נערכו, שכל ועדת חקירה שתוקם תצטרך בסופו של יום לבחון גם את מהלך המלחמה אחרי 7 באוקטובר
אגב, נתניהו עצמו הסתייג, באוקטובר 2023, מהשימוש בכינוי "שואה" לטבח בעוטף עזה, ולא רק מטעמים מספריים (6 מיליון קורבנות השואה מול כאלף אזרחים שנרצחו על ידי חמאס בשבת השחורה) אלא גם בשל שוני היסטורי מהותי בין שני האירועים. באותם הימים נתניהו עדיין לא חשש מוועדת חקירה ממלכתית; היום החששות ממנה טורדים את מנוחתו. לכן הוא עסוק מאוד בטיפוח פולחן האישיות שלו-עצמו, אישיות גאונית ויחידה בדורה שלישראל אין תקומה בלעדיה. "מלחמת התקומה" היא מבחינתו מלחמת הניצחון של נתניהו.
מצער שצה"ל אימץ את הכינוי התעמולתי הזה. ראשי הצבא הרי יודעים, לאור התחקירים הפנימיים שכבר נערכו, שכל ועדת חקירה שתוקם תצטרך בסופו של יום לבחון גם את מהלך המלחמה אחרי 7 באוקטובר, ולא רק את מה שקדם לה, בין שהנושא ייכלל במפורש בכתב המינוי שלה ובין שלא. הוועדה לא תוכל להרשות לעצמה שלא לחקור את ההחלטות בסוגיות רגישות והרות גורל כמו העסקאות לשחרור החטופים, החשיבות של ציר פילדלפי, כושר השרידות של חמאס, הפסקת האש הכפויה עם איראן, התמרון בעיר עזה והמספר העצום של עזתים בלתי-מעורבים, ילדים, נשים ומבוגרים שנהרגו או נפצעו קשה על לא עוול בכפם.
ראש הממשלה, שר הביטחון ורבים ממעצבי השיח הציבורי משוכנעים שהתעלמות מרבבות הקורבנות הפלסטינים תגרום לדעיכת העיסוק המסיבי, הקולני וגם האנטישמי בהם ברחבי דעת הקהל העולמית. אם רק ישונה שם המלחמה, הם מספרים לעצמם, הסערה האנטי-ישראלית והאנטי-ציונית הגלובלית תשכך. היא לא. בלי ההתייחסות האמיצה והגלויה שלנו הישראלים לנושא, ארצנו לא תשוב להיות מדינת אור לגויים ולא נחדל להיות, כפי שהיננו כעת, סמל חדש לרוע אנושי. לא סמל לתקומה.