פילי פילים // לאה גולדברג } אייר: סתיו עסיס } הקיבוץ המאוחד, ספרית פועלים וספרית נח } 30 עמ'
לפני כשלוש שנים הרימו בהוצאת ספרית פועלים מפעל אדיר וחשוב: אסופה המכילה את כל שירי הילדים של לאה גולדברג. הדפדוף בשני הכרכים העבים הבהיר מיד, כי מצד אחד יש כאן אוצר של ממש, הכולל שירים נשכחים שראו אור עד עתה רק על גבי עיתוני ילדים שכבר אינם קיימים עוד, ולצידם טקסטים המספקים לקורא הקשרים היסטוריים ותרבותיים לשירים והערות שוליים מעניינות ומחכימות. ומצד שני, ברור היה כי מדובר באסופה עיונית-מחקרית בעיקרה, וכי אין בה כדי להשיב את הטקסטים לקהלם המקורי - הילדים. לכן היה זה מתבקש שבמחלקת ספרי הילדים של ההוצאה ירימו את הכפפה ויעשו שימוש מחודש ומותאם בחלק מהחומרים שצפו ועלו מחדש באסופה. ואכן, לאחרונה הופיעה על המדפים סנונית ראשונה, הספר 'פילי פילים' שיצא בשיתוף עם ספרית נח, שכבר הוציאה מחדש קלאסיקות משל גולדברג כמו 'אורי כדורי' ו'מר גוזמאי הבדאי', עם איורים עדכניים ורעננים.
אולם למרבה הצער הסנונית הזו לא מבשרת את האביב, שכן 'פילי פילים' הוא אסופת שירים מרושלת ולא מנומקת דיה. מחצית מהטקסטים שבה לקוחים מ'המסע הגדול', סדרה בת 36 שירים שפורסמה בהמשכים בעיתון 'דבר לילדים' בשנים 1946-1947, וגיבורה הוא פיל היוצא למסעות בעולם ונתקל בשלל קשיים ותגובות בלתי ידידותיות בשל גודלו. במהלך הסדרה הוא מוצא פתרונות יצירתיים למצבים הללו, מצליח לשנות את יחס הזולת כלפיו ואף להשפיע לטובה על גורלם של אחיו הפילים. התזמון שבו יצאו השירים במקור, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה, ותוכניהם העוסקים בחוויה של נדודים, זרות ודחייה, מרמזים כי מעבר לעיסוק בהם כחוויה אנושית אינדיבידואליסטית, גולדברג רצתה לדון עם קוראיה בהווייתו של העם היהודי בעולם, ואולי גם בקשיים שחוו חבריהם הילדים העולים בארצות מוצאם.
כל זה נעלם לחלוטין ב'פילי פילים'. עורכי הספר לקחו ארבעה שירים בלבד מ'המסע הגדול', בחירה שאינה נעדרת היגיון בהתחשב באורכה המקורי של הסדרה, אך השירים שנבחרו מוצגים בספר באופן לא רציף ונטול זכר להקשר משותף, כשביניהם שירים מתקופות שונות ובנושאים אחרים לגמרי כמו 'הפילה מתעטשת', 'חלומו של פיל' ועוד. התוצאה מטשטשת כל זכר לאמירה המקורית - אנושית או לאומית - מבלי להציע אמירה חדשה של ממש במקומה, ובכך מייצרת אוסף שירים רנדומלי משהו, "חמוד" ותו לא. לתחושה זו מוסיף חוסר האחידות ברמת הטקסטים: לצד שירים נהדרים דוגמת 'פילי הקטן' ו'חלומו של פיל' מופיעים שירים כמו 'החופש הגדול' ו'ביקור בתיאטרון', שאינם משיאי יצירתה של גולדברג ולא בטוח שיש הצדקה להציגם מחדש לקהל.
עבודת איור טובה יכולה לחפות על חלק מהבעיות הללו ולספק נרטיב שלם ומעניין, שיצדיק את איגוד השירים הללו כאסופה אחת. אלא שגם בתחום זה ניכר חוסר המיקוד שמאפיין את הספר. הרעיון של סתו עסיס לצייר את הכפולות בסגנון רצועות קומיקס הוא אמנם חכם וקורץ למקורם העיתונאי של השירים ובה בעת מותאם לקהל הילדים בעידן הנוכחי, אך הביצוע לוקה בחסר: הבחירה בדמויות פילים המשתנות משיר לשיר בצבעוניות ובקו בלא אלמנט מקשר למעט פּיליוּתן, והתוספת של רפרנסים פּיליים שאינם נקשרים לטקסטים באופן מנומק (כמו הלבשת הפיל בשיר 'ביקור בתיאטרון' בחליפה של 'המלך בבר' או כותרת השער הפנימי שעושה שימוש בפונט המזוהה עם עיתון הילדים הוותיק 'פילון'), כל אלה רק מגבירים את תחושת הבלגן וה"פרנקנשטייניוּת" של הספר.
על הכריכה מצוין כי עסיס "צִיֵר" את הספר. הבחירה במונח 'ציור' ולא 'איור' איננה מקרית: איור מקיים יחסים עם הטקסט, מדגיש או מתווכח איתו, טוען אותו במשמעויות חדשות. לעומתו, ציור בהקשר של ספרות ילדים מסתפק בהצגת המופיע בטקסט באמצעות כלי אמנותי נוסף, מבלי להוסיף עוד נקודת מבט, מה שאכן קורה בציורי הספר הזה, שלמעט לחיצה הגונה - לעיתים אף מוגזמת ומאולצת - על דוושת ההומור לא מוסיפים רובד חדש לטקסטים. בשיר היחידי שבו עסיס חורג כבר מהמגמה הזו, 'פּילי הקטן', הוא יוצר סתירה שמטרתה לא ברורה בין הטקסט לאיור: השיר עוסק בשוני בין פיל צעצוע קטן ורך ש"חוטמו ארוך כמו אצבעהּ של אמא" לאחיו הגדולים שבטבע, ואילו עסיס מצייר אותו כדמות גדולה באופן קומי, בחירה שיש בה חירשות משונה למתח שעליו מבוסס השיר ולתחושות הזרוּת וחוסר ההבנה שמשתמעות ממנו.
דברים רבים הפכו את לאה גולדברג לקול איקוני בספרות הילדים העברית: השפה העשירה והפשוטה כאחד, התנופה וההומור בכתיבתה, אך מעל לכל - הרצינות שבה התייחסה ליצירה עבור ילדים והעובדה שראתה בה מעשה אמנות של ממש, לא פחות מכתיבה עבור מבוגרים. יש לקוות שבחידושים עתידיים ליצירותיה תזכה המשוררת האהובה ליחס רציני לא פחות. •
התוצאה מטשטשת כל זכר לאמירה המקורית של גולדברג — אנושית או לאומית — מבלי להציע אמירה חדשה של ממש במקומה
