לפני 20 שנה ככה, השתולל בעולם קמפיין יצירתי בשם Meatless Monday - "יום שני ללא בשר" שקרא לאנשים להפסיק לצרוך בשר יום אחד בשבוע. הפחתה של שביעית מהצריכה, אילו הייתה תופסת, הייתה יכולה לשנות מציאות וכלכלות בעולם. הקמפיין הצליח, אבל החולה מת. העולם צורך עכשיו בשר הרבה יותר מאי פעם.
המדור שלנו אוהב חיות ונלחם עבורן כבר שנים. גם אם אינו (כי גם אנחנו לא) צמחוני בהגדרה, כמעט תמיד ננסה לתת חלופה צמחונית למתכונים בשריים. למעשה, בשנים האחרונות שתינו ללא תיאום עברנו לאכול בשר פעם אחת בשבוע, לרוב ביום שישי בארוחה המשפחתית. ביתר הזמן אנחנו חוגגות על תזונה ים-תיכונית עשירה בירקות, פירות, שמן זית, קטניות, אורז וטחינה.
כשיש מסביב יוזמות יפות לרווחתן של חיות הבית או המשק, אנחנו תמיד ננסה לתת יד או מתכון.
לאחרונה התגייסנו יחד עם שפים נוספים לטובתה של חוות החופש - חווה שיקומית מקסימה לחיות משק. ראינו כמה כאלו בחיינו, אבל מעולם לא ראינו אחת מפנקת ומלאת רווחה כמו זו. החיות מסתובבות בתנאים אידיאליים, עיזים וכבשים, תרנגולים ותרנגולי הודו, פרות ואפילו שני חזירים שמנים למדי בדיאטה. כולם היו אמורים להיות מרק או תבשיל, אבל פור חייהם התהפך והם מצאו את עצמם בספא המתוק במושב עולש שבעמק חפר.
העברנו איתן כמה שעות. התחבקנו עם תיש בשם רועי, חברותי ונעים הליכות, נישקנו גדיים קטנים על האף ואז ערכנו ביקור נימוסים אצל שירלי.
שירלי הוא תרנגול הודו עצום ועיוור שהגיע לחווה מלול הודו לתעשיית הבשר. הוא התנהל בלול התעשייתי בפחד נוראי, מתקשה להגיע למים ולאוכל. משפחה שביקרה בלול ביקשה מבעליו להציל אותו ולהביא אותו לחוות החופש.
אחרי טיפול מסור הוא התרגל למקום והיום הוא משמש משפחת אומנה לאפרוחים צעירים שמגיעים אליהם. יש לו נפש ענקית והוא מסוכך על האפרוחים בכנפיו כאילו היה אמא בעצמו.
לשירלי יש חדרון משלו, אבל הוא חובב גדול של אנשים וחיבוקים. מי ידע? ומי ידע גם שתרנגולי הודו, כשנעים להם, הם מכחילים מאושר ונראים כמו תוכי מוזר ומקריח? שירלי הכחיל והתרפק ולא שם לב ששתי תרנגולות צעירות וחצופות נכנסו לתא החמים שלו וגנבו מהאוכל.
החווה המופלאה הזאת פתוחה לסיורים בתיאום מראש. אם יש לכם בבית ילד או מבוגר אוהב חיות באמת, נסו להגיע לביקור שקט באמצע השבוע, ותמצאו מזור לנפש. מבטיחות. כמובן שגם תרומות (שכמעט נפסקו במלחמה) יתקבלו בברכה גדולה.
בינתיים לשתינו יצא החשק לאכול אי פעם שווארמה הודו, ובחרנו להכין שווארמה הכי שווה ומוגזמת מרצועות סויה והוספנו לה סלט עדשים כתומות עם עגבניות ונענע וכוסברה, של ארז קומרובסקי, אהוב ליבנו ואוהב חיות ענק בפני עצמו, שביקר איתנו בחווה.
שווארמה צמחונית מוגזמת
יש בה רצועות סויה יבשות (הסוד - השריה ואז סחיטה חזקה), הרבה תבלינים ואפילו נגיעה של סילאן. אנחנו רוצים שבסוף הרצועות יהיו פריכות וצרובות מבחוץ, עסיסיות מבפנים, עזות בטעם ועשירות בריח וארומה, מסביבן בצל צרוב ומעל הכל טחינה.
חשוב לזכור: רצועות סויה הן גם זולות בהרבה מבשר וגם עשירות מאוד בחלבון. כדאי להכיר.
חומרים:
100 גרם רצועות סויה יבשות (הן מכפילות את משקלן פי שלושה ואף יותר)
1 ליטר מים רותחים
1 כף גדושה אבקת מרק בצל או ירקות או עוף (פרווה) - משדרג מאוד את טעם הרצועות
2 בצלים גדולים קלופים, חצויים ופרוסות לפרוסות
שמן לטיגון
למשרה:
⅓ כוס שמן זית
3 שיני שום פרוסות
½ כפית מלח
1 כף סילאן
1 כף תערובת תבליני שווארמה
2 כפיות פפריקה מעושנת (לא חובה אבל חתיכת שדרוג)
½ כפית כמון
½ כפית פלפל שחור
להגשה: פיתה טרייה, טחינה וצנוברים קלויים והסלט של ארז
הכנה:
1. שמים את הסויה בקערה, יוצקים מעל מים רותחים ואבקת מרק ומערבבים היטב.
2. מחכים 5 דקות, מסננים, מקררים קצת ואז סוחטים טוב משאריות נוזלים.
3. מערבבים את כל חומרי המשרה ומוסיפים לתוכו את רצועות הסויה.
4. מניחים ל-10 דק’. אפשר גם ללילה.
5. מטגנים את הבצל הפרוס במחבת גדולה, עדיף אפילו ווק.
6. כשהבצל צרוב מוסיפים את רצועות הסויה עם המשרה וצורבים היטב מכל הצדדים על חום גבוה. מתקנים תיבול.
7. מעמיסים על פיתה טרייה עם סלט ארז, טחינה טובה וצנוברים.
סלט עדשים כתומות ועגבניות של ארז קומרובסקי
סלט רענן וחמוץ, עומד גם בפני עצמו כמובן.
חומרים:
½ ק”ג עגבניות חתוכות גס
- כדאי מכמה סוגים
1 כוס עלי נענע
3 שיני שום כתושות
1 פלפל ירוק חריף פרוס דק
מיץ מ-2 לימונים בשלים
⅓ כוס שמן זית סורי או שמן זית אחר, חריף וחזק
1 כוס עדשים כתומות
שמן חמניות לטיגון העמוק של העדשים
כוסברה קצוצה לפי הטעם
מלח לפי הטעם
הכנה:
1. משרים את העדשים במים כחצי שעה.
2. מסננים ומייבשים.
3. מטגנים בשמן עמוק את העדשים שהושרו ויובשו עד שהן נעשות קריספיות.
4. מניחים להתקרר בטמפרטורת החדר.
5. מערבבים את העגבניות עם הלימון, השום והפלפל החריף.
6. מתבלים במלח.
7. מטפטפים שמן זית ומוסיפים את עלי הנענע והכוסברה.
8. מערבבים קלות ומוסיפים את העדשים.
לא רק לאופים
מה שנכתב כאן היום הוא היפוך גמור לפילוסופיית החיים של שתינו, שעיקרה: Keep it simple - שמרו על זה פשוט, והיא נכונה במיוחד באשר לאפיית לחמים. הרי הלחם הוא צורת תקשורת אינטימית ומעוטת משתתפים בין האופה לבצק שלו. ובכלל, טוב לנו עם מעט מכשור מטבחי והרבה משטח עבודה. לא ככה? כשמתנפל עלינו מכשיר מטבחי חדיש עתיר כפתורים והוראות אנחנו בורחות ביללות פחד.
אבל מה לעשות שהחיים עטים לעיתים על עיקרון זה ולשים אותו למולקולות? לפעמים גם אנחנו כמהות למכשור חסר היגיון שמצטיין רק באפיית לחם. והנה, נחת בפתחנו מכשיר חכם כזה: נחשפנו לעוזר אפייה חדיש מבית מגנוס, ששמו התקני הוא D’BakerAid, יעני העוזר לאופה. למען האמת הוא בעצם העוזר למתפיח, שכן הוא לא אופה ולא לש, אבל מייצר סביבת התפחה מבוקרת מושלמת, השלב המפחיד ביותר בבצקי שמרים ומחמצות. התוצאות בלתי מתפשרות: הקמח, הסוכר והשמרים עם המים בתוך טמפרטורה מושלמת וקערה נוחה מספקים תסיסה יפהפייה, גם לשלב יקיצת השמרים וגם להתפחות שאחרי.
פיקפקנו, אבל התוצאה הייתה הרבה מעבר למשכנעת - הבצק, גם הפשוט ביותר של החלה בשישי, מתקבל בשיאו. ניסינו שוב - והתוצאה הייתה מרשימה ובעיקר קלה מאוד. מה הכוונה להתפיח במקום חמים? שואלים תמיד. ובכן לא צריך לשאול, והבצק הקטיפתי שתעבדו איתו אחר כך יגיד לכם תודה מקרב לב.
החלקים עשויים מפלסטיק חזק, חסין חום, בשני גדלים - קערה לכמות קטנה עד 1 ק"ג וקערה מרשימה יותר ל-1-2 ק"ג (הכוונה לכמות הקמח). זה נכון שכאשר השארנו את הבצק להתפחה ממושכת מדי הוא דחק את מכסה הקערית וזינק מעלה ולצדדים, אבל זה רק כי היה לו כל כך שמח וטוב בסביבה שהמגנוס יצר לו.
מדובר במכשיר מבריק לאנשים שחוששים מבצקי שמרים, ולא רק לאופים ותיקים שרוצים להתפנק. נכון, הוא לא מחליף את התנור ואת המיקסר, שלרוב האופים גם ככה יש, אלא מצטרף לבריגדה שלהם, אבל מאז כבר שלפנו את היכולות שלו כדי להמיס שוקולד בלי שיישבר (אולי הדבר השנוא עלינו במטבח) וגם את המשקל המקצועי והרגיש, למשימות שאינן קשורות באפייה.
נכון שזה לוקסוס שמתאים מאוד למטבחים מרווחים עם משטח שיודע להכיל מכשירים רבים או מגירות שיודעות לאפסן אותם, אבל עבור אופה, התפחה יציבה היא הבסיס למגוון ענק של מאפים ולחמים, כעכים או חצ׳פורי, ואולי היא בכלל תביא את השלום? עד אז נסתפק כרגיל בפחמימות.
