סרן תומר אליאסף (35), לוחם בחטיבה 8, השלים לאורך המלחמה כ-450 ימי מילואים, במהלכם גם יצא לקורס קצינים. בכל פעם שהתייצב לצו 8, הוא עזב את בניו עוז שלום (12), מעיין (3) ואת בת זוגו נגה.
״היינו בחג אצל המשפחה בדרום, חצי שעה מהעוטף", נגה נזכרת בבוקר ה-7 באוקטובר. "כולם דתיים, שומרים שבת, אז לא היינו עם הטלפונים. בבוקר, גיסי שהיה סגן רבש״ץ רתמים שמע קריאות בקשר ויצא לחלץ פצועים בתור נהג אמבולנס. כשחזר, הבנו את גודל האירוע״. בהמשך, תמרן גיסה ברצועת עזה ונפצע באורח אנוש. בן זוגה תומר, יצא מאותו היום וכבר אז חילחלה ההבנה, ״הבנו שאנחנו נכנסים חזק לסיטואציה. תומר יצא מבלי לדעת מה יפגוש בדרך, לא ידענו מתי יחזור אלינו בפעם הראשונה״, סיפרה.
1 צפייה בגלריה
"עד היום אנשים סביבי מנסים לנרמל את העובדה שהוא יוצא למילואים. זה נהיה מתיש". נגה ומשפחת אליאסף
(יריב כץ)
בימים הראשונים למלחמה, נגה זוכרת בעיקר ״תחושת אנדרלמוסיה. המלחמה הייתה של כל המדינה״. אלא שאז, מסבב לסבב, היא מספרת ״איבדתי סבלנות, הרגשתי לבד. תומר ואני, משפחות המילואים ויתר החברה הישראלית - כמו חיים בצירים מקבילים. עד היום בסביבה שלי אנשים מנסים לנרמל את זה שהוא יוצא שוב ושוב למילואים, אז הפסקתי לשתף ולבקש עזרה, זה נהיה מתיש״.
הפגיעה הכלכלית והמקצועית לא פסחה על השניים. ״תומר סיים את עבודתו בעקבות שירות המילואים הממושך שלו בינואר האחרון, ומאז ועד עכשיו הוא חותם אבטלה בין הסבבים. בינואר הקרוב, יתחיל עבודה חדשה וכבר באפריל יתייצב לסבב מילואים נוסף״, סיפרה והוסיפה כי היא עצמה, בעלת הכשרה כעובדת סוציאלית קלינית, ״כבר שנה שלא הגעתי לזה, לא היו לי הזמן והיכולת לפצל קשב לדבר נוסף״.
לקראת 2026, לנגה חשוב להעביר מסר ברור ״המלחמה לא הסתיימה. היא אמנם בעצימות אחרת, אבל היא מתרחשת. גם המשימה הכי חשובה, השבת החטופים כולם, כמעט הסתיימה, אבל עדיין קיימת. אני לא רוצה תודה ולא שיקראו לי לביאה, אלא הכרה בהקרבה שלנו. הבן זוג שלי הולך בכל פעם מכל הלב, והיה חוזר על הכל מבלי לשנות דבר. אבל אנחנו צריכים את ההבנה ממקומות העבודה, ממסגרות החינוך, מהחברה בכלל - רגישות, סבלנות, הכלה, שיראו אותנו. אנחנו לומדים עכשיו לחיות מחדש כמשפחה - כמו כל משפחת מילואים - כשבכל רגע נתון יש מישהו שמוקפץ או אחר שנמצא בסבב״.
