ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יכול היה לדמיין פסגה מוצלחת יותר מזאת שהתרחשה שלשום במאר-א-לגו. ההצלחה לא מקרית. קדמו לה שיעורי הבית והכנה קפדנית ויסודית שעשו בצד הישראלי בכל נושא ונושא, בהובלת שגריר ישראל בוושינגטון יחיאל לייטר וממלא מקום ראש המל"ל גיל רייך. בישראל היה חשש שאחרי עזיבתו של רון דרמר, לשעבר השר לעניינים אסטרטגיים, הכל יקרוס והפגישה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא תעבור חלק – אך לייטר ורייך הוכיחו שהם יודעים לנהל את היחסים עם האמריקאים לא פחות טוב, וכאשר נתניהו הגיע לפלורידה, כמעט הכל כבר היה סגור.
הוא קיבל את כל מה שרצה ויותר. טראמפ חזר על אמירות כמו "בלי נתניהו ישראל לא הייתה שורדת", והציג את ראש הממשלה כ"גיבור מלחמה". זאת בשורה מצוינת מבחינת נתניהו, שמשקיע מאמצים כדי לחמוק בכל מחיר מוועדת חקירה ממלכתית. בתמורה הוא העניק לנשיא ארה"ב את ההכרזה כי מדינת ישראל תעניק לו את פרס ישראל לשלום על תרומתו האדירה למדינת ישראל ולעם היהודי. טראמפ כבר הודיע שישקול בחיוב להגיע לישראל ביום העצמאות כדי לקבל את הפרס. גם זה יעזור מאוד לנתניהו בשנת בחירות.
אבל טראמפ לא יסתפק כנראה בפרס, ויבקש תמורות נוספות למתנות שהעניק לנתניהו (ביניהן גם האזכור של החנינה "שבדרך", שגרר הכחשה של בית הנשיא וחשף מבוכה גדולה). זה לא קרה במאר-א-לגו. לא היו שם נזיפות, חילוקי הדעות היו מצומצמים, והשניים הגיעו להסכמה כמעט בכל נושא – גם אם יש פערים וניואנסים. למעשה, הפגישה במאר-א-לגו לא שינתה דבר בשטח.
צריך להקשיב היטב לדברים של טראמפ על איראן לפני תחילת הפגישה ובסופה. בהתחלה נופף טראמפ בנבוט גדול מול טהרן ואיים שאם יתברר שאיראן משקמת את תוכנית הגרעין נחסל אותה שוב ומיד. אבל בנוגע לתוכנית הטילים הבליסטיים, הוא לא התחייב על המיידיות. בפגישה המזכיר הצבאי האלוף רומן גופמן וסגניתו רס”ן נ’ הציגו לו מידע מודיעיני על ההתקדמות האיראנית. במסיבת העיתונאים הבהיר טראמפ שהמידע מטריד וארה"ב תבחן אותו. הפער בין ההצהרות מעיד על כך שטראמפ לא שש לרוץ לתקיפה נוספת. הוא עדיין מאמין שאיראן תרצה להגיע איתו להסכם, ושומר על עמימות. איראן נמצאת בקריסה כלכלית והמשטר עלול להיסדק, כך שמבחינתו אין סיבה מיידית להתערבות.
למרות הציפייה למחלוקות ולחצים לגבי רצועת עזה, זה לא קרה. טראמפ התחייב שחמאס יתפרק מנשקו ואף איים שאם לא יעמדו בהתחייבות, יש 59 מדינות – בלי ישראל – שמוכנות לחסל אותו (מה שלא באמת נכון, עם כל הכבוד להצהרות של טראמפ). האמריקאים לא הצליחו עד כה להקים את כוח הייצוב הבינלאומי שלהם. אין להם עדיין גם מקורות מימון. לכן טראמפ העדיף לא ללחוץ על נתניהו בעניין המעבר לשלב השני. אבל מאחורי החיוכים מסתתרות שאלות כבדות: האם האמריקאים מושכים זמן כי הם לא מוכנים, או כי הם מכינים את הקרקע לדרישות קשות יותר בעתיד?
בנוסף, טראמפ הזכיר את הוריו של החטוף רן גואילי ז"ל, שנכחו באחוזה ונפגשו איתו. הוא אפילו אמר לאמא טליק "אני אחזיר את הבן שלך". אבל למרות המילים החשובות, הוא לא יצר זיקה ברורה בין המעבר לשלב השני לבין החזרתו של גואילי. סוגיה נוספת שנותרה פתוחה היא שילוב טורקיה בכוח הייצוב ובמאמצי השיקום של עזה. בתשובה לשאלת "ידיעות אחרונות" על החשש מעימות בין ישראל לטורקיה, טראמפ אמר שארדואן הוא אדם מצוין וכי גם נתניהו מעריך אותו על סילוקו של משטר אסד ועסקת החטופים. נתניהו חייך, בפגישה הצד הישראלי הבהיר שטורקיה היא קו אדום. טראמפ עדין מתעקש שתהיה מעורבת. בנוסף, לא דובר על מעורבות הרשות הפלסטינית בעזה, ולא הייתה הסכמה על פתיחת מעבר רפיח על אף לחץ אמריקאי.
בגזרת סוריה לא היה שום דבר חדש. טראמפ ממשיך להאמין בא-שרע, ונתניהו הבהיר שהוא מוכן להסכם בתנאי שיבטיח ביטחון לאורך הגבול ואת שלומם של הדרוזים והמיעוט הנוצרי בסוריה. למעשה, סוכם על חידוש המו”מ.
בחזית לבנון, נראה שישראל וארה"ב רואות עין בעין, ולא מן הנמנע שישראל קיבלה אור ירוק להמשיך להכות בחיזבאללה מבלי לשבור את הכלים.
הנקודה היחידה שבה היו חילוקי דעות רציניים הייתה יהודה ושומרון. טראמפ ויועציו הביעו דאגה מהמדיניות הישראלית: הרחבת התנחלויות, חניקת הרשות הפלסטינית, ובעיקר אלימות מתנחלים נגד פלסטינים. המסר היה ברור: שנו מדיניות כדי להרגיע את השטח, אחרת זה יפגע בסיום המלחמה בעזה ובהרחבת הסכמי אברהם. נתניהו דיבר בתקיפות נגד אלימות המתנחלים והבטיח צעדים נוספים, אבל לא ברור אם זה יתורגם למעשים.
בתשובה לשאלת "ידיעות אחרונות" אמר טראמפ כי סעודיה תצטרף להסכמי אברהם בשלב מסוים. במילים אחרות, זה לא עומד כרגע על הפרק. סעודיה מעדיפה לחכות עד אחרי הבחירות ולא מאמינה שניתן יהיה לקדם משהו מול הפלסטינים בממשלת הימין הקיצוני של נתניהו.
