במהלך המלחמה, במקביל למאות ימי מילואים אליהם התייצב בעלה, לוחם בחטיבה 16, החליטה הדס כריסי גם היא לעלות על מדים לראשונה. ״מפרוץ המלחמה רציתי להתגייס, ובכל פעם בעלי נקרא לעוד סבב״, משתפת
הצעירה מכפר סילבר.
הדס (28), ראש מכינת אדרת, נשואה לרותם ולהם שני ילדים: ישי בן החמש וחצי ותלם בת שנה וחצי. כשהייתה בת 18, השלימה שירות לאומי בהוסטל לנערות בסיכון בירושלים ובתור קומונרית בבני עקיבא.
אחרי שילדה במרץ 2024 את בתה הקטנה, ביוני האחרון התגייסה באופן רשמי לתפקידה כסמלת מבצעים בחטיבה 188. ״ביום שבעלי סיים סבב, אני יצאתי לטירונות, ביום שחזרתי מהטירונות, הוא יצא לעוד סבב. כשהוא חזר מהסבב השישי אני יצאתי למילואים שלי״, היא מספרת על ההתגייסות המרשימה של השניים. ״שמחה שעשיתי את זה, מקווה שיקראו לי בהמשך, להיות לעזר״.
במקביל לתרומה של המשפחה למערך המילואים, הדס היא מבין מובילות המאבק לחוק גיוס שיוויוני מטעם תנועת ״המילואימניקים״, בתפקידה כראש מטה הצעירים. את הפעם הראשונה במסגרתה ביקרה בכנסת, היא זוכרת היטב. ״הגעתי עם הנוער מהמכינה, כי החליטו לגייס אותם באמצע השנה שלהם. הגענו להיאבק כדי למנוע את זה, לאפשר להם להשלים את שנת המכינה כדי להגיע הכי מוכנים לגיוס, כמו שקיוו. ההחלטה השתנה, והחניכים יתגייסו בזמן שיועד להם וישרתו בתפקידים המשמעותיים אליהם שובצו״.
מאז, כאמור, הדס מרבה להגיע לדיונים וועדות, להשמיע את קול המשרתים ובני משפחותיהם. ״אני מקווה שיבינו שיש הזדמנות היסטורית לשנות מציאות באמצעות חוק הגיוס. צריך לעזור לצבא לייצר מסגרות מותאמות, להוביל את העסקנים והרבנים החרדים לייצר שינוי בגישה שלהם. ביחד לייצר שותפות בקיום של העם היהודי, במקום היחיד בו הוא יכול לחיות״, היא אומרת.
לקראת שנת 2026, הדס משתפת בתקווה בה היא מחזיקה: ״שמה שקורה במדינה יגרום לצעירים לצאת לרחובות. הם העתיד, עליהם האחריות לבנות כאן מציאות וחברה אחרת. אני מאמינה שלא צריך לשאול מה בא לי או למה יש לי כוח, אלא מה נכון לעשות עכשיו, מה נדרש ממני״.
