פרק סיום העונה של "ווארט" הוקדש ברובו לחתונה של ישראל דויטש ומעיין רות שלום. זאת החלטה צפויה, שמעידה על מעמדם בתור הזוג הבכיר בתוכנית הפופולרית, שכבר הפכה אותם לסלבס ואת הזוגיות שלהם למודל ולא בכדי: הם צעירים, פוטוגניים והווייתם נטועה בישראליות לא פחות – אם לא יותר – מאשר בחרדיוּת. עוד לפני שקיבלו קמפיין – אולי בפרסומת הבאה של HOT? – ישראל ומעיין הם פרזנטורים של מותג בצמיחה: אורח חיים שמעוצב לפי חוקי השמרנות הדתית אך ללא אלמנט ההתבדלות החרדית, לרבות השירות הצבאי של ישראל.
מבחינת "ווארט", שמבצעת שימוש מתוחכם ומתעתע בזהות הישראלית-חרדית, ישראל ומעיין הם כל מה שניתן לייחל לו בתקופה הנוכחית, שבה ישראלים וישראליות נעשים דתיים יותר מחד, אך גם מנוכרים למגזר החרדי בגלל משבר הגיוס מאידך. לכן נדמה שחשוב לתוכנית להציג את החתונה לא רק כסגירת מעגל משמחת של שני אנשים, אלא גם כאישור טלוויזיוני לדרכה התורנית.
דוגמה מובהקת לכך היא הגלוריפיקציה של "שמירת הנגיעה", כלומר האיסור אפילו להחזיק ידיים, שלא לדבר על סוגי מגע אחרים, שהם גורם קריטי בסיכויי ההצלחה של כל זוגיות: "אין על שמירת נגיעה", אומרת מעיין רגע אחרי שבירת הכוס והחיבוק הראשון, במסגרת רצף פריימים מסחרר של ריגוש והתעלות, שנתנו לאמירה תוקף של אידיאל. "זה הכי מושלם", הוסיפה, "זה הופך את זה להרבה יותר מרגש, שמחכים לרגע הזה. זה גם משהו רוחני, שממש הופכים לנשמה אחת. זאת נגיעה אחרת, זה פשוט אחר".
ובכן, אותה מעיין ידעה גם לספר על חוויה שונה והרבה יותר כואבת: בריאיון ל"לאישה" היא שחזרה את ההיכרות עם הגרוש שלה, באמצע כיתה י"ב, וההחלטה שלהם להינשא למרות התנגדות הוריה. "אני החלטתי להתחתן ויהי מה", אמרה מעיין, "שמרנו נגיעה וזה הלך ונעשה קשה. היום אני יודעת שהם צדקו, אבל אז לא חשבתי יותר מדי". התוצאה של חוסר המחשבה הזאת, שהושפעה כאמור משמירת נגיעה, הייתה אימהות בגיל 19 וגירושים בגיל 22. אז האם באמת המסקנה היא בהכרח ש"אין על שמירת נגיעה, זה הכי מושלם"?
מאחר שרק לאחרונה הוקדש לנושא אירוע מיוחד ודי ביזארי בכנסת, אין מה להמעיט בחשיבות האמירה של מעיין: הפריים טיים, אפילו של ערוץ 13, הינו במה יותר אפקטיבית מאשר כנס שארגנה ח"כ לימור סון הר-מלך (שבו אחד המשתתפים, רב בשם ידידיה ישראלי, ביקש ש"את יד-2 נשמור לחפצים"). מעיין אינה נבחרת ציבור ולא מנהיגה רוחנית, ודווקא בשל כך יש לדבריה החד-משמעיים וגם לקונטקסט הנשגב שבו הוצגו כוח משל עצמם. כידוע, הטלוויזיה לא מחכה לחתונה כדי לגעת בתודעה.
בקטנה
ברצועת שבע בערב של ערוץ 14 לעגו – ודי בצדק – לתחזית מלפני שנה של יו"ר האופוזיציה, לפיה הבחירות יתקיימו ב-2025. אולם אז הפאנליסט יובל צלנר ניסה להצחיק – זה מה שעושים בתוכניות האלה - ואמר ש"עכשיו בתקופת הכריסמס אפשר להגיד עליו שאין נביא בעירו", והמגיש יהודה שלזינגר אמר "לא, לא ממש" - כלומר שניהם לא ממש מבינים את המשמעות המקורית של "אין נביא בעירו" (אמירה שמבקרת את ה"עיר" ולא את ה"נביא"). כמובן ש"הנבואה ניתנה לשוטים" היה עושה את העבודה, אבל לפעמים בערוץ 14 מתעקשים להוכיח שזה לא הדבר היחיד שהם קיבלו.
