בעולם שבו כל מנה מתועדת לפני שנוגסים בה, וכל צלחת מוצאת את דרכה לסטורי, יש רק דרך אחת לשרוד: לחדש, לרגש ולספר סיפור. שף חיים כהן, במהלך יוצא דופן, משתף פעולה עם הסטודנטים והסטודנטיות במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, במטרה לברוא מחדש את הבמה החשובה ביותר במסעדה: כלי האוכל וההגשה.
"היום במסעדות לא מוזגים אוכל, מצלחתים", הוא אומר בחיוך. "מציירים את האוכל על הצלחת. זה חלק מהחוויה, במיוחד עבור הדור החדש שטעם וחווה הכל. מצלמים את המנה בקלוז-אפ, ואז גם את הצלחת הריקה, ומעלים לרשתות החברתיות".
זהו לא שיתוף הפעולה הראשון של השף חיים כהן עם המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. הקשר נרקם לראשונה לפני מספר שנים, בתקופת הקורונה, כשמסעדות רבות נסגרו ואנשים נשארו בבית, ובמקביל הביקוש לחוויית פיין-דיינינג בסצנת הקולינריה הביתית בישראל בשנים אלו הלך וגבר. שפים רבים נענו לביקוש אך נתקלו בסוגיה שעלתה במסגרת ארוחות השף הביתיות: כלי ההגשה, שהיו בביתם של מזמיני הארוחה, לא תאמו את סגנון המנות באופן המדויק ביותר לחוויה שאותה רצה השף להעביר.
במסגרת שיתוף הפעולה הנוכחי, שזכה לשם “שולחן מרים — חיבור בין קולינריה לעיצוב", סטודנטים.ות מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית צללו אל הפלור של מסעדת מרים, הקרויה על שם אמו המנוחה של כהן. לאחר שיחה עם השף, ולאחר שחוו את אווירת הפיין-דיינינג במסעדה, הם יצרו כלים בהשראת הטעמים.
"הסטודנטים.ות בבצלאל קיבלו על עצמם את האתגר: לחשוב כמו מעצבים וכמו מסעדנים כאחד", אומר כהן. "הם צריכים להבין ולהתייחס לצורכי המסעדה, החל משוטף הכלים ואחיזתו בכלי, דרך אחיזת המלצר בצלחת במעבר מהמטבח אל הפלור והגשת המנה ללקוח, ועד לאופן שבו האורח טועם את המנה". כהן מדגיש את החשיבות שבעבודה לצד דור צעיר: "כשהתחלתי, מקורות ההשראה, הידע והמידע היו מעבר לים. היום החשיפה של הדור הצעיר היא אין-סופית והטכנולוגיה מאפשרת לממש כל חלום״. הדור הצעיר, כהגדרתו, הוא דור ביקורתי ומודע לעצמו, שמזהה במהירות חוסר אותנטיות, מחפש ייחודיות, וער מאוד לחוויה הכוללת. "כמו תמיד, זה לא רק האוכל", הוא אומר. "זו אווירה, עיצוב, סיפור. הכל חייב להיות מדויק".
