היו גם הישגים בשנה החולפת. איראן חטפה מכה, גם אם לא ניצחת, החטופים שוחררו, הושגה הפסקת אש, הכלכלה הישראלית מחזיקה מעמד. בהתחשב במלחמת 7 באוקטובר שנמשכה שנתיים, זה בהחלט הישג. אבל זו הייתה שנה רעה. שנה שבה טורקיה וקטאר - מדינות האחים המוסלמים - התחזקו. שנה שבה הייאוש הוביל לעזיבה. שנה שבסופה חמאס מתחזק. שנה שבה העוינות ליהודים ולמדינת היהודים הרקיעה שחקים. כמו בעבר, זה היה בעיקר בגלל עוד ועוד קמפיינים של שקרים. וזו הייתה עוד שנה שבה ישראל תרמה לעוינות. גם בשנת 2025 הייתה הפקרה מוחלטת של הזירה הבינלאומית. עוד הצהרות אוויליות, כמו "בוננזה" ו"נקים מאחזים בעזה", ובעיקר פשעים שבוצעו בשמנו על ידי חוליגנים אנטי-ציונים, שפורעים בפלסטינים. וזה קרה בחסות אדישות ממשלתית שמגעת כדי גיבוי, שגורמת לכך שרוב החוליגנים לא נעצרים. הפיגוע המוסרי והלאומי והמדיני כבד מנשוא.
וזו הייתה שנה רעה בחזית הפנימית, שבה החריף המאבק בין שני גושים. גוש הציונות וגוש ההשתמטות. זו שנה שבה גם מי שיש לו ביקורת על מערכת המשפט הבין שההשתלחויות בשלטון החוק הופכות לאיום על הדמוקרטיה. שנה שבה הדורסנות והציניות הפוליטית הגיעו לשיאים חדשים. שנה שבה קואליציה לאומנית-חרדית רמסה את החזון של מדינה יהודית ודמוקרטית. שנה שבה הוויכוח המדיני החשוב על הסכסוך הישראלי-פלסטיני פינה את מקומו לוויכוח מפלג, אלים בשוליים, בין מי שנאבק על מדינה מתוקנת לבין מי שנוקט צעדים מעשיים כדי לדרדר אותנו להונגריה. שנה שבה הקואליציה העבירה יותר מיליארדים למוסדות חינוך שמגדילים את הבורות ומעודדים השתמטות. אל נא נטעה. זה לא ויכוח בין שמאל לימין. זה ויכוח בין אלה שאוהבים את המדינה, תהא דעתם אשר תהא, לבין אלה שאוהבים את השררה. התקווה היחידה לשנה האזרחית הבאה היא שיש בישראל רוב פטריוטי, של דתיים וחילונים, של שמאל ציוני וימין ציוני. והרוב הזה יאמר את דברו ויעצור את השקיעה. לו יהי.
1 צפייה בגלריה
מעצר חשוד בתראבין, השבוע. המבצע היה בעיקר הצגת ראווה של השר, הפתרון להפקרת הנגב אמור להיות הוליסטי
ציות מוחלט
יש יחס ישר בין מפלס המחמאות שהעניק טראמפ לנתניהו לבין מפלס הציות שהוא דורש ממנו. הניסיון של החודשים האחרונים מצביע על ציות מוחלט. גם סעיף הכולל מדינה פלסטינית בהסכם הפסקת האש, גם שיחת התנצלות לשליט קטאר, גם נסיגה משטחים ברצועה שכבר נכבשו, ללא מיטוט חמאס. בעיות רבות נותרו על השולחן: אספקת מטוסי 35-F לטורקיה, הצבת חיילים מכוח ארדואן ברצועה, פירוק חמאס מנשקו, פירוז הרצועה, ההתעצמות האיראנית ופעילות משותפת מולה. מה הושג בפגישה? בשלב זה אין לנו מושג. אבל דווקא על רקע המחמאות המביכות – יש בעיקר חששות.
למשילות ולשנינה
מפקד בסיס נבטים הוציא הוראה: לא נוסעים בלילה בכביש הגישה לבסיס בגלל אלימות בדואית. זה קרה בשנת 2009. מאז ועד היום אף אחד לא עצר את ההפקרות: בדואים נכנסו לבסיסי צה"ל וגנבו ציוד אישי וצבאי (ב-2016-2017 היו לפחות 50 אירועי גניבה - בכל אחת מהשנים - רק בבסיס אחד), וחיילי מילואים הקימו קבוצה, "די להפקרות בצאלים", בגלל החרפה הנמשכת של הפקרת הבסיסים באזור. "לא נסבול מציאות של גניבות נשק מבסיסי צה"ל", הצהיר אבי דיכטר, כשהיה יו"ר ועדת החוץ והביטחון. המציאות ציפצפה עליו. "הגיעו מים עד נפש", כתבו למעלה מ-1,600 קצינים ואנשי מילואים לרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט. זה עזר כמו כוסות רוח למת.
הבדואים הם לא חמאס. הם לא אויבים. אבל חבורות של פושעים וחוליגנים, לא רק קומץ, מטילות אימה על הנגב. הבעיה היא שבדיוק כמו עם חמאס, ולמרות ההבדלים, המדיניות, כבר עשרות שנים, היא אותה מדיניות. להכיל. לא לריב. לא להתעמת. התוצאות דומות. במקום מפלצת קטנה קיבלנו מפלצת מפחידה. כך שהמבצע שהחל השבוע בתראבין - שלאחריו הגיע ונדליזם נקמה ביישוב להבים - הוא בעיקר הצגת ראווה של השר שכנראה תופס את המקום הראשון במצעד השרים הכושלים בממשלה הנוכחית – למרות שרבים מתחרים על התואר.
"הגיע הזמן לעשות סדר, להוריד את הפשיעה במגזר הערבי ובמדינת ישראל כולה. הגיע הזמן להחזיר את הביטחון לרחובות", אמר בן גביר בנובמבר 2022, רגע לפני שנכנס לתפקיד. ומאז – הוא לא עשה סדר, הפשיעה במגזר הערבי עלתה, והביטחון ברחובות ירד. שלוש שנים הוא בתפקיד וטענות יש לו רק לקודמיו. הרי הוא חבר בכיר בממשלת הבריחה מאחריות. ויחד עם נתניהו, הוא מתמודד על תואר הברחן המצטיין. הפתרון להפקרת הנגב אמור להיות הוליסטי. פעולה משולבת של משרדי ממשלה. גם יד קשה כלפי פורעים. אבל זו דרישה מופרזת מהממשלה הנוכחית. נצטרך להמתין לממשלה רצינית יותר.
בין דורסנות לדריסה
כל שבוע נשבר שיא חדש. השבוע זה היה בצלאל סמוטריץ', שהציג את "תוכנית הדריסה" שהוא מתכנן לבצע כלפי נשיא ביהמ"ש העליון, יצחק עמית. אתה משקר, אמר שמחה רוטמן לאריה גולן, שהציג לו במשדר הבוקר ברשת ב' את התוכנית. משקר? גולן השמיע לרוטמן את ההקלטה. זה לא עזר. זו הייתה הפרשנות שניתנה גם בערוצי ימין, ערוץ 14, חדרי חרדים וסרוגים. אף אחד לא חשב משהו אחר, עד שהגיע רוטמן למפגן צווחות ברשת ב'.
לגופו של עניין, יורשה לי להודות שאני שייך למפלגת הביקורתיים, שכללה בעבר את פרופ' דניאל פרידמן, פרופ' יואב דותן, ועוד רבים אחרים, כולל פרופ' רות גביזון וגדולי השופטים, כמו משה לנדוי ומנחם אלון שהלכו לעולמם. פעם אחת, לפני הבחירות האחרונות, בעוונותיי, אפילו תמכתי בדברים שהציע סמוטריץ' עצמו. אלא שאז הגיעה יוזמת המהפכה של יריב לוין, שנחשפה כמזימה - כן, מזימה - להחליף את האקטיביזם השיפוטי בדורסנות פוליטית.
בחודשי המחאה, לפני 7 באוקטובר, היה ניסיון להגיע לפשרה. קשה לשכוח את יום ההצבעה על ביטול עילת הסבירות, כאשר יואב גלנט, אז שר הביטחון, מתחנן ללוין "לתת משהו", כלומר למצוא פשרה, כאשר נתניהו יושב ביניהם. לוין סירב. נתניהו הכריע בעד לוין, גם בגלל איומים מצד בן גביר. כך שסמוטריץ' משקר במצח נחושה גם בטענה שלו שהצד שלו רצה פשרה.
ישראל זקוקה לרפורמה משפטית - שצריך לגבש בהסכמה רחבה. היא לא זקוקה למהפכה דורסנית. וכל עוד מי שמובילים את החקיקה הם לוין, רוטמן, סמוטריץ', קרעי, גוטליב ובן גביר – כל חטאי מערכת המשפט ילבינו כשלג מול הדורסנות של גוש ההשתמטות.
בגלל ההתנחלויות
הבהרה: לפני שבועיים כתבתי כאן שמרטין אינדיק, שליווה את שיחות השלום בשנים 2013-2014, ידע שאבו-מאזן הכשיל את השיחות אבל שינה את עמדתו בגלל תרומה מקטאר. אדם רציני מוושינגטון שהיה בסוד השיחות - ואני סומך לחלוטין על מילתו - אמר לי שגם הוא כעס באותם ימים על אינדיק, אבל העמדה הביקורתית שלו על ישראל נבעה מהתרחבות מפעל ההתנחלויות. ההגינות מחייבת לומר שייתכן שטעיתי.
