1. עוד חוזר הפרגון
שיחות העדכון הקצרות של נתניהו עם ראשי המפלגות בקואליציה אחרי הפגישה עם טראמפ לא פיזרו את הערפל המוחלט. עד שראש הממשלה ישוב לארץ ויעדכן אותם, נאלצו בכירי הקבינט שנשארו בארץ ללקט סימנים בין כמויות הדבש שטראמפ שפך על נתניהו בשידור חי. הם זוכרים שאצל הנשיא הזה תמיד יש דיל: הפרגון היה נדיב, הזמן יספר מה המחיר.
בסוגיית איראן, ישראל קיבלה את מבוקשה על מלא. דווקא בנושא הזה, הפומביות חשובה לא פחות ממה שנאמר בתוך החדר. בעזה זה כבר מורכב יותר: בין המחמאות אפשר היה לזהות את הפערים. טראמפ, בכנותו, סירב להתנות כל התקדמות לשלב הבא בהשבתו של רן גואילי ז"ל. למשפחת גואילי שהתארחה אצלו הבהיר הנשיא שיעשה מה שניתן כדי להשיבו, אבל הם התרשמו שמקובלת עליו גרסת חמאס הטוען שאינו יודע היכן הוא. טראמפ גם הקפיד לא לשלול מעורבות טורקית בשיקום הרצועה והפליג בשבחו של ארדואן, שמלבד נתניהו היה המרוויח הגדול של כל הטקס.
4 צפייה בגלריה
טראמפ ונתניהו באחוזתו של הנשיא בפלורידה, השבוע. "בסוגיית איראן, ישראל קיבלה את מבוקשה על מלא" | צילום: אי-פי, Alex Brandon
(Alex Brandon, AP)
בכירים ישראלים טוענים שבתוך החדר האווירה הייתה עדיין מחבקת, אבל במהות נחשפו הפערים: זו לא רק טורקיה אלא גם קטאר ומצרים. ישראל לא רוצה אותן על הקרקע בעזה ולא במועצת השלום. טראמפ זוכר שהן הערבות להסכם 21 הנקודות, ולכן מבחינתו צריכות להישאר חלק מהתהליך.
עוד בגזרת החדשות החיוביות: טראמפ דיבר על פירוז של ממש ברצועה ולא מסתפק בקוסמטיקה. הבעיה היא סדר הפעולות, שלגביו הוא לא היה חד־משמעי. בגדול, הוא לא לוחץ על שיקום בלי פירוז, אבל בקטן זה כבר קורה בפיילוט בתל אל־סולטן. קושנר, כך מתארים בכירים בירושלים, קצר רוח יותר מטראמפ. העבודות הללו, שהחלו כבר ערב הפגישה בצד המזרחי של הקו הצהוב שבשליטת צה"ל, קרובות לליבו. בינתיים אין שם אוכלוסייה פלסטינית. אבל זה עשוי להיות השלב הבא.
הדד־ליין שהוקצב להתפרקות חמאס מנשקו מרצון, חודשיים, עשוי להימתח קצת יותר עם הלוח המוסלמי, עד סוף הרמדאן. אבל הרבה קודם – עד כינוס הפורום הכלכלי בדאבוס בחודש הקרוב – טראמפ מתכוון להציג את מועצת השלום. ישראל העדיפה לראות שם את האמירויות וסעודיה. המתיחות החדשה בין שתי המדינות מסבכת גם את זה.
בהנחה הסבירה שחמאס לא יתפרק מרצון, וגם שום כוח זר לא יתייצב למשימה, המחלוקת בישראל – לפי מקורות בקבינט – היא לא על הצורך לפרז את עזה בעצמנו, אלא על השיטה: מבצע גדול ומהיר ידרוש גיוס מילואים נרחב, ויכביד על המשק ועל הצבא שעדיין צריך להתאושש. פריסה ו"כיסוח דשא" שיטתיים יהיו נוחים יותר, אך יביאו את הקואליציה לקלפי גם בלי הכרזה על ניצחון מוחלט. זה יגבה מחיר פוליטי מנתניהו, אבל טראמפ מציע פיצוי: קמפיין בחירות שלם עם סלוגן שכבר נוסח ועליו חזר הנשיא בלי הרף – בלי נתניהו, מדינת ישראל לא הייתה שורדת. אפילו באוזני חסידיו של ראש הממשלה זו מחמאה מתוקה מדי.
2. פערים וגבעות
מכל הסוגיות, מחלוקת לא צפויה בלטה דווקא בנוגע ליו"ש. כשהנשיא אומר למצלמות "לא הגענו להסכמה", זה אנדרסטייטמנט טראמפי נדיר שמסתיר עימות גדול יותר. השאלה שהופנתה אליו עסקה באירועי תג מחיר ביהודה ושומרון, אבל לב הסיפור הוא בשתי סוגיות אחרות שיושבות בלב המדיניות של בצלאל סמוטריץ'.
הנושא שהכי מטריד את האמריקאים הוא שורת צעדים כלכליים שמאיימים להקריס את הרשות הפלסטינית. כבר כמה חודשים שסמוטריץ' שוב מקפיא את כספי המסים של הרש"פ – תג מחיר דיפלומטי על הצעדים של הרשות נגד ישראל בגופים הבינלאומיים. לאורך כל הקדנציה כשר האוצר הוא הקפיד לקזז את חובותיה של הרשות לחברת החשמל, וגם סכומי פיצויים שנפסקו לנפגעי טרור. מדובר במיליארדים רבים שנגרעו מהתקציב שלה. עכשיו הברז נסגר שוב, לחלוטין.
בנוסף, שר האוצר מסרב לחתום על ה"קורספונדנטים". זו בירוקרטיה בנקאית אפורה, אז הסבר רק ממעוף הציפור: ישראל חותמת על שיפוי כלכלי ומשפטי לבנקים שמשמשים מתווכים לרשות הפלסטינית כדי להגן עליהם במקרה שיתברר שהולבנו כספי טרור. בלי החתימה הזו, אין מוסד פיננסי שיסתכן בהעברת כספים לרמאללה. לדעת האמריקאים, לאורך זמן זה עלול למוטט את הרשות. סמוטריץ' לא יצטער אם זו תהיה התוצאה.
לפני שנה, אגב, בשלהי כהונת ביידן, שר האוצר חתם על שנה נוספת בתמורה לכך שהממשל לא ינקוט צעדים נגד ישראל בתקופת הביניים שבין שני הממשלים, וגם יאשר כמה ענייני בנייה שחשובים לו. לפי כמה דיווחים, בממשל הזה מוטרדים גם מסוגיות של הרחבת ההתיישבות, אבל אפשר לקחת אותם בספק. כל מי שהאזין אי פעם לשגריר האקבי, שבעצמו שקל להפוך למתנחל ולרכוש בית באפרת, יגלה שהוא עוקף מימין חלק לא מבוטל מחברי הקואליציה. אולי בגלל הציפיות שיצר, השרה אורית סטרוק דווקא מרגישה מאוכזבת מטראמפ: לשיטתה, כל התקדימים החשובים של הקדנציה התרחשו כבר בימי ביידן – החזרה לצפון השומרון, הקמת יישובים חדשים, פרויקט החוות, אישור תב"ע בהיקף גדול ונטילת סמכויות מהרש"פ בשטחי B. גם ההריסה השיטתית של בנייה פלסטינית לא חוקית היא לא התפתחות חדשה.
ובכל זאת, גם תחת ממשל טראמפ ההתיישבות לא מקופחת. את הנתונים הבאים אני מצטט לא מתוך תעמולת הבחירות של סמוטריץ', אלא מדוח של שלום עכשיו שפורסם השבוע: 2025 היא שנת שיא באישור תוכניות בנייה ביו"ש עם כמעט 30 אלף יחידות, כולל עוד כאלף יחידות שאושרו ביום האחרון של השנה. 126 מתוכן ביישוב שא־נור שבצפון השומרון שנהרס בהתנתקות. "בשבועות האחרונים אנו עדים לשינוי לפיו מועצת התכנון העליונה מתכנסת בכל כשבועיים ומאשרת כמה מאות יחידות דיור בכל פגישה", מקוננים מחברי הדוח. בלשכת סמוטריץ' היה מי שהציע לממן הדפסה של החוברת מבית שלום עכשיו ולצרף אותה לעיתוני הימין ביום שישי. עם הלוגו.
3. הזמנה לחנינה
בבית הנשיא העריכו מראש שהמפגש בין טראמפ לנתניהו מול עדת עיתונאים מישראל יציף את שאלת החנינה, אבל הופתעו מהתפנית: במקום שטראמפ יפגין קוצר רוח מול ההליכים המשפטיים, הוא סיפר על שיחה שלא התקיימה עם הרצוג. ההתלבטות של הרצוג הייתה קצרה מאוד ואחריה ההבנה שלא נותר אלא להכחיש בנימוס, אבל מהר. במסיבת העיתונאים שאחרי הפגישה כבר נשאל טראמפ על ההכחשה והתחמק. הוא אמנם לא דיבר עם הרצוג, אבל אנשיו בהחלט כן.
מול האמריקאים הרצוג נצמד לפרוצדורה. היא המגן האנושי שלו מפני הצורך להחליט עכשיו. הוא גם המגן שלה. כל דילוג על השלבים המקובלים עלול להיות עילה לפסילה טכנית בבג"ץ. אם וכאשר יקבל החלטה, אין בכוונתו להתבזות עם הפיכתה בבית המשפט. גם על עצם התהליך עשויה להיות ביקורת שיפוטית: למשל, אם יוכרזו בחירות – האם לא יוגשו עתירות שיאסרו עליו עיסוק בחנינה, בטיעון שזו השפעה ישירה על מערכת בחירות פעילה?
בכל מקרה, השיחות שמקיימים האקבי וקושנר הן ממש לא כל הלחץ שטראמפ יכול להפעיל. זימון של הרצוג לבית הלבן יכול להיות מלכודת דבש שהנשיא יתקשה לתמרן מולה. גם אם הרצוג לא יבוא לטראמפ, טראמפ אולי יבוא להרצוג. באביב.
מיד אחרי ביקור הנשיא האמריקאי בכנסת באוקטובר נכתב כאן כי יוזמת פרס ישראל לטראמפ משתלבת היטב בלו"ז המשוער של קמפיין הליכוד. זה מסוג המקרים שבהם הפרס האמיתי הוא למעניק ולא למוענק, אבל מבנה האישיות של טראמפ כבר הוכיח שאין גילוי של כבוד ואהבה שהוא לא יתמסר אליו. ועדת הפרס, בתזמון מקרי בהחלט, החליטה ביום רביעי האחרון לבחור בטראמפ. שר החינוך קיש מיהר לעדכן את נתניהו לפני הטיסה, וערב הפגישה קיבל הוראה להיות מוכן בסטנד־ביי, עם נאום קצר, למקרה שיתאים לחבר את הטלפון.
החיוג אל שר החינוך התקבל מהאייפון הפרטי של אחד מעובדי הלשכה, שהעביר את הטלפון למנהיגים, על ספיקר. רגעי התהילה היקרים של קיש ערב הפריימריז לא היו מנדיבות ליבו של ראש הממשלה, אלא כי הקמפיין של נתניהו ירוויח מביקור נשיאותי סמוך לבחירות. טראמפ עוד לא אישר הגעה, אבל צוות ההפקה של פרס ישראל כבר הונחה להיערך לתרחיש שהוא ינחת בירושלים ביום העצמאות. ייתכן שבשל העומס על האבטחה הוא יקבל את הפרס במעמד נפרד, כמה ימים לפני או אחרי, ולא עם שאר הזוכים, שלא הוכרזו עדיין. נתניהו עדיין מדבר על בחירות בספטמבר, אבל אם נשמע שטראמפ מגיע, אפשר להתחיל להיערך ליוני.
4. מעוז גור
חוק הגיוס עדיין לא הושלם, אבל באגודת ישראל החליטו לא לחכות לנוסח הסופי. בשביל הפלג החסידי, והרדיקלי יותר, של יהדות התורה, הטיוטה של ביסמוט והערות הייעוץ המשפטי מספיקות כדי לגבש עמדה סופית על החוק. האדמו"רים, בראשות האדמו"ר מגור שמוביל את הקו הנוקשה יותר, היו אמורים להתכנס ביום ראשון האחרון, בזמן שנתניהו היה במטוס בדרך לטראמפ. בנחיתה הוא היה מתבשר שאין חוק ואולי גם אין ממשלה. המתמטיקה פשוטה: מתוך 68 חברי הקואליציה יש כבר ארבעה מתנגדי ברזל מהצד הציוני: יולי אדלשטיין, אופיר סופר, שרן השכל ודן אילוז. אם גם ארבעת הח"כים של אגודה יתנגדו מהצד השני – זה 60 אצבעות נגד מול מקסימום 60 אצבעות בעד, מבלי לספור את שאר המתנדנדים בקואליציה. אם ה"מועצת" של אגודה מחליטה להתנגד אקטיבית, ביסמוט יכול להרגיע עם בליץ הדיונים שמתקיים כעת במעמד צד אחד. הוא מוצא את עצמו בשעות הקטנות של הלילה מול שישה־שבעה חברי אופוזיציה. מהקואליציה איש כמעט לא מתייצב כדי להגן על החוק הלא פופולרי.
אבל, מעשה שטן או מעשה ניסים, תלוי בעיני המתבוננים: ברגע האחרון הכינוס נדחה בגלל שפעת שתקפה את האדמו"ר מגור. היה בהתחלה מי שחשד שההצטננות הזו מבשרת על הסכמות מאחורי הקלעים עם הליטאים שביקשו מהחסידים לא לסגור את הדלת בינתיים, או אפילו עם לשכת ראש הממשלה. המינוי של איש גור למנכ"ל רמ"י מעיד שעדיין לא נטרקה הדלת סופית גם שם. אבל בגור נשבעים שהאדמו"ר, בן 86, באמת חולה. ולראיה: גם לתפילות השבת עם חסידיו הוא לא התייצב.
בדגל התורה, שרבניה כן אישרו את קיום הדיונים בחוק והבטיחו החלטה סופית רק כשיהיה נוסח סופי, מאשימים את אנשי גור בהפלת החוק ממניעים אחרים: בהצבעה על חוק הרווחים הכלואים שוחחה לשכת נתניהו ישירות עם בית האדמו"ר מבעלז, החסידות השנייה בגודלה אחרי גור, ופיצלה את אגודת ישראל. מאז, כך טוענים ביהדות התורה, בגור החליטו להפיל את הממשלה. החוק הוא רק אמצעי.
הליטאים לא מסתירים שהחוק בעייתי מבחינתם, בעיקר ההסכמה העקרונית והתקדימית לסנקציות, אבל האלטרנטיבה – בלי חוק בכלל, ועם סנקציות חריפות בהרבה – גרועה יותר. הם מבקשים מהחסידים להסתפק בהימנעות בלבד כך שהחוק יוכל בכל זאת לעבור. ויש שם מי שבונה אפילו על פיצול של החסידים – גולדקנופף וטסלר יימנעו, פרוש ואייכלר יצביעו בעד. אם המועצת תכונס בהרכב מלא ובלי צינונים מפתיעים בחצרות אחרות, המשמעות היא משמעת מפלגתית שתקצר את תוחלת החיים של הממשלה.
