"מה שקרה ב-7 באוקטובר חשף אמת כואבת", מספר סא"ל (במיל') מארק שולמן (43), לשעבר סגן מפקד יחידת לוט"ר וכיום מנכ"ל חברת חוות לוט"ר: "המענה הראשוני באירועי טרור ניתן בידי אנשים אמיצים, אבל ברוב המקרים, בלי מיומנות מספקת, לפעמים רמת היכולת הייתה כמעט אפסית – וזה בדיוק מה שהניע אותנו לקחת את הנושא הזה ולחזק אותו".
כשהוא מדבר על "הנושא הזה", מתכוון שולמן למיזם ההגנה של העיר שדרות שאותו החברה שלו נשכרה לאמן. במסגרתו, באתר בנייה נטוש בשדרות, בין קירות בטון חשופים וגרמי מדרגות שעדיין לא חוברו למעקה, מתאמנים אזרחים תושבי העיר על מלחמה פנים אל פנים נגד מחבלים. זו לא פשיטה של יחידה מובחרת – אלא כיתת הכוננות של העיר, שמתאמנת כאילו האיום הבא כבר כאן. יותר משנתיים אחרי טבח 7 באוקטובר, המסקנה בשדרות ברורה: לא מחכים יותר לאף אחד.
לפי נתוני העירייה, כיום יש בעיר כ-5,500 אזרחים חמושים – לעומת כמה מאות בלבד לפני פרוץ מתקפת הפתע של חמאס. בעיר של כ-40 אלף תושבים, החישוב הוא שאחד מכל שבעה נושא נשק. בעירייה החליטו לא להתעלם מהמספר הזה, אלא למסד אותו.
לשם כך, ראש העירייה אלון דוידי הכריז על הקמת "קהילת חמושים" – שכל תושב נושא נשק יקבל תוספת תחמושת מסובסדת, כובע זיהוי, הדרכה על דיני שימוש בנשק ויוכנס למיפוי עירוני מסודר: "ברגע שבו המערכת תקרוס הם יידעו לקפוץ ולפעול בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הסדירים".
סא"ל (במיל') ארז גז הוא מנהל אגף הביטחון בעירייה – שהוקם בעקבות הטבח בעיר שבה נרצחו 53 אזרחים ואנשי כוחות ביטחון: "המטרה היא שאם קורה אירוע ליד אזרח – אני בונה עליו שיגיב ראשון".
מה היו השינויים בכיתת הכוננות?
"קודם כל זה כבר לא כיתה, זאת מחלקת ההגנה שיש בה יותר ממאה לוחמים. היא גוף התנדבותי שמאורגן על ידי צה"ל ומפקדים עליו שני רבש"צים. היא בנויה מלוחמים, אנשי מילואים שבעברם שירתו בתור לוחמים. כולם מתמיינים, עוברים סינון ומיון ונדרשים להיות בכושר מספק. הם מקבלים את כל הציוד הבסיסי מהצבא – אבל אנחנו רוצים שיהיה להם את הציוד הכי איכותי אז אנחנו משפרים להם".
אבידן, סגן מפקד צוות במחלקת ההגנה העירונית, הוא בן 50, נשוי, אב לחמישה וסב לשניים. הוא מתאר את אותה שבת מזווית אחרת: "היינו בבית, עם משפחה שהתארחה. כשהתחילו הקרבות היינו בהכחשה. לא הבנו כמה מחבלים יש פה. אמרתי לבן שלי, 'בוא נלך להתפלל'. כשיצאנו, השכנים צעקו לנו, 'מחבלים, מחבלים, תחזרו הביתה'". הוא שלח את בנו חזרה ורץ לבית אחיו כשבידו האקדח האישי. "שמעתי צרורות ירי. היה לנו קרב ממש מעבר לגדר הבית. הייתה תחושת תסכול אדירה – קרב מולי ואין לי איך להגן על הבית. חוסר אונים".
ראש העיר דוידי: "ב-7 באוקטובר ראינו שצה"ל לא הבין מה המשמעות של הגנה על עיר מפני פלישה. אני סומך על כולם ועובד עם כולם, אבל אני לא מחכה. אני רוצה לאתגר את המערכת".
