• צפייה בפקודה
"מטכליסטים" (יס+). הפתעה (או לא): הסדרה הקומית-דרמטית הראשונה של ערן זרחוביץ' מוכיחה שאין צדק בעולם, כי בן אדם אחד כבר זכה בכל: היא מצחיקה, חמודה, נוסטלגית במידה, מספרת סיפור טוב וגורמת לך להמשך צפייה מיידי. זרחוביץ' משחק רס"ר של בסיס סיירת מטכ"ל, שבנו – המבוסס על זרחוביץ' החייל עצמו בשעתו – מסופח ליחידה כשק"מיסט. חטיף מספק מאוד, שלא לומר טוסט כפול.
• צפיית רשות
"שרינקינג", עונה 3 (אפל טי.וי). ג'ייסון סיגל והריסון פורד ממשיכים לעוד עונה של פסיכולוגים-מתנהגים-רע, הפעם כולל הופעת אורח בלתי נשכחת של מייקל ג'יי פוקס. כרגיל, קומדיה טובת לב, לא אמינה לרגע ומתאמצת מדי מדגם "טד לאסו", שיש לה, עדיין, המון אוהדים. לחובבי העונות הקודמות והז'אנר.
"ריקי ג'רווייס: תמותה" (נטפליקס). פעם בשנה מגיח עוד ספיישל שנון המנהל עם צופיו דיאלוג חד-כיווני מסוג "הוא-ממש-צחק-על-אוטיסטים-עכשיו?", שג'רווייס מתמחה בו. ערימת הפרובוקציות הישירות נוכחת גם כאן, לצד שנאתו המופגנת של ג'רווייס לפוליטיקלי קורקט ואכפתיותו-לכאורה בשאלות חיים ומוות. קצת צפוי מדי בשלב זה, ועדיין טוב בהרבה מדייב שאפל.
• צפיית העמקה
"התפרקות 1975" (נטפליקס). איך צמח הקולנוע האמריקאי פורץ הדרך של אמצע שנות ה-70 מתוך המשבר החברתי-כלכלי-פוליטי של ארצות-הברית באותן שנים – כלומר, כפי שמישהו שם מנסח: איך נבטו צבעונים בתוך הזבל – הוא נושא הסרט הדוקומנטרי המאלף והמקיף הזה, כולל קריינות של ג'ודי פוסטר. גורם לך לחשוב על כאן ועכשיו. וגם על שם ואז.
