בתחילת סוף השבוע זה עוד נראה אופטימי. משדרי החדשות התלוננו שאנג'לינה ג'ולי הגיעה למעבר רפיח. ב-12 טען דני קושמרו בענייניות שהיא עושה את זה בטח בגלל הלייקים. וב-13 שי גולדן אמר בהלצה שבראד פיט לא היה מגיע כי לו יש קריירה. אין ספק שג'ולי הייתה דווסטייטד אחרי ששמעה את העקיצות. למדה את הלקח ובשנה הבאה היא בשדרות.
חוץ מזה ב-i24 דרור רפאל התפכח ועכשיו הוא ימני. הוא מעריץ את ינון מגל וכואב לו כששמאלנים אומרים שהוא שטוח כמו דף ג'לי. לאנשים אין לב. איתמר בן גביר בודק אפשרות לרכישת קבוצת תנינים שישוטטו מחוץ לבתי הסוהר. כנראה שמע שטיפול רגשי באמצעות בעלי חיים הוא דרך טובה להשפיע על אנשים. ושרה נתניהו נשארה במיאמי ולא חזרה מהמשלחת לארה"ב יחד עם בעלה. מי יודע, אולי זה לטובת קורס פוטושופ מתקדם. היא לאחרונה בקטע.
בשבת בבוקר זה כבר נראה אחרת. לקח פחות משלושה ימים לתוך השנה החדשה כדי שטראמפ יכריז על כך שחטף את נשיא ונצואלה ניקולס מאדורו ואשתו והעביר אותם במסוק לאזור ניו-יורק. "בטוח שהם נהנו מהטיסה", אמר כמה שעות אחרי בבדיחות אופיינית לעסקאות שבי.
סין הייתה מזועזעת. איראן טענה שזה לא פייר. מטבע הדברים מיהרו מהדורות החדשות להחליף את התקליט ולעסוק במה שקורה שם. באולפן של מוריה וברקו הירהרו מה יקרה עם ההשתלטות על ונצואלה. ריח של דיקטטורה עלה באולפן. "כשמדובר על אדם לא יציב כמו נשיא ארצות-הברית, הוא לא יכול להתהפך על ישראל?" נשאל דובר הליכוד לשעבר, עומר דוסטרי, שהשיב: "הוא לא יתהפך ברמה הזו. זו ארץ שהיא ציר של סין ואיראן, אז טוב שהיא נפלה". ומה יהיה במקום, הוא נשאל. "אם זה שלטון מערבי אז ברור שזה עדיף", ענה.
רק שלא ברור מה אומר שלטון מערבי בימינו. אפשר למשל לקחת את טראמפ. שלטונו המערבי כולל שנאת זרים, וניסיון למחוק את ההיסטוריה על ידי שינויים של אתרים אמריקאיים חשובים, וסלידה מנשים שמתבטאת היטב במסיבות העיתונאים שהוא עורך. הנשיא יודע שבוונצואלה יש נפט ובעזה יש אוהלים ומוות. לא עסקה כלכלית טובה.
טראמפ תפס רודן ומעמיד אותו למשפט. בעידן של נזילות וזילות במושגים, כשגבולות המוסר והצדק הם פלואידיים, מעניין אם לאור מעשיו של נשיא ארה"ב הוא יוגדר כרודן בעצמו בעתיד. אחרי שזכה בפרס פיפ"א לשלום ובדרך לפרס ישראל לשלום נותר רק לראות מתי יגיע השלום בעצמו. אולי כשלא יהיו יותר רודנים.
בקטנה
הדוקו "פרח" ששודר אתמול בכאן 11 הוא העולם עצמו. מקום בלי חוקים שבו רק החזק שורד. גניבות, סמים, זנות ומגורים ברחוב. אין סוף טוב לחיים ברע. גיבורת הסרט, איילין (שמכונה פרח), היא נרקומנית שעובדת בזנות. אינטליגנטית, מצחיקה, חכמה ובלי שום מוטיבציה להציל את עצמה. הסרט מתפרס על פני ימים ומתרחש רק באוטו נוסע. אנה ים ואיתמר רוז, היוצרים, פתחו את הדלת למרחב רגיש, למסע שבא לתאר, ולהציע חמלה ואכפתיות בלי לשפוט את האנשים שהרוב אפילו לא מורידים למענם את החלון בצומת. התוצאה היא אגרוף בלב ופרח רמוס על המדרכה.
