פיליפ פולמן הוא אחד מגדולי הסופרים הבריטים החיים כיום, שבכושר ההמצאה שלו עומד לטעמי בשורה אחת עם דיקנס וטולקין. כתביו הם ספרות בריטית במיטבה: ברק לשוני, שמצליח לעצב דמות בכמה משפטים ספורים ומבט חד על פגמיה של חברה ותרבות, בנוסף לכושר ההמצאה האדיר שלו. בטרילוגיית 'חומריו האפלים' הוא בורא עולמות ומחריבם. וכך, למרות שחלק גדול מספריו נכתב לנוער (כמו בסדרת סאלי לוקהארט), הערך של כתביו והנושאים שבהם הם עוסקים עומדים מעבר לה; 'חומריו האפלים' זו יצירת מופת של טוויית עלילה, בניית עולם וחשיבה פילוסופית.
בעולם מקביל לשלנו, אחד מאין-סוף עולמות, חיים בני האדם עם חלק מנפשם מחוץ לגופם, בצורת בעל חיים. חלקי הנפש האלה, שצורתם משתנה בילדות בהתאם למצב הרוח ומתקבעת בשנות ההתבגרות המינית, קרויים דמון (ללא הקשר השטני של המילה). מאפיין נוסף של העולם הזה הוא שהכנסייה שולטת בו שלטון ללא מצרים, במערכת מפותלת של טקסים, חומרות דתיות ושלטון בתודעת האנשים. גיבורת הספר ליירה גדלה באחד הקולג'ים של אוקספורד, שם מתבצע מחקר חשאי על "אבק", החומר האפל שיש לו קשר לתודעת האנשים והחיבור בינם לבין הדמונים שלהם. ליירה יוצאת למסע אחר חוטפי ילדים הפוגעים בהם ומגיעה לקוטב הצפוני, שם מתגלה פתח לעולמות מקבילים. מתברר כי כל העולמות סובלים מדיכוי דתי של הכנסייה או ה"סמכות", המלאך או האלוהות שבשמם היא פועלת; בשיאה של טרילוגיית 'חומריו האפלים' יוצאים ליירה ו-וויל — נער מהעולם שלנו — למלחמה נגד הסמכות עצמה. על ההצלחה החלקית של המסע הכביר הזה משלמת ליירה מחיר אישי כבד, והיא נאלצת לצאת למסע כדי לחפש אחר חלק נפשה שאבד.
אף שנכתב כספר לנוער בוגר, 'חומריו האפלים' נוגע בפיזיקה תיאורטית, פילוסופיה, הבעיה הפסיכופיזית ומדעי הדתות. הטרילוגיה שהמשיכה אחריו, 'ספר האבק', מעמיקה את התמות שבהם עסקה היצירה הראשונה, ומנסה לענות על שאלות קשות מאלה. פולמן הוא אחד המבקרים החריפים ביותר של הדת, והוא מבקר הגון ונבון. הוא מצביע בחדות על השחיתות והצביעות שבדת הממוסדת ועל האופנים שבהם היא מנסה לשלוט במאמיניה. ב'ספר האבק' הוא מראה כי יחד עם סכנת השליטה מגיעה סכנת הציניות והאדישות ואובדן הפליאה לנוכח המסתורין והקסם שבעולם, המסוכנות לאדם לא פחות.
'שדה הוורדים', הכרך החותם את הטרילוגיה (שרק הכרך הראשון שלה 'סירת מבטחים' תורגם לעברית), יצר ציפייה רבה בקשירת כל הקצוות הסיפוריים שבנה פולמן בעולמו. זהו שיא מסעה של ליירה והדמון שלה בנפרד בציפייה לאיחוד שלהם, כאשר הם עוברים בדרך המשי עד למזרח הרחוק. אך על אף העלילה המרתקת, מרובת הפיתולים והדמויות החיוניות, הוא מתברר ככישלון מפואר. מפואר משום שפולמן הוא סופר גדול כל כך עד שכתיבתו מעולה גם כשהיא אינה במיטבה, והעולם שבנה יציב ומרתק גם כשהעלילה אינה מנומקת מספיק. והוא כישלון משום שהסיפור לוקה בחסר ורוב קווי העלילה, שנבנו בקפדנות ובעמל, לא הובאו לידי פתרונם. האם סופרים הבונים עולם יודעים הכל עליו? מובן שלא, וטולקין עצמו העיד על כך באחד ממכתביו. ועדיין, יש שלב שבו העלילה דורשת מהטווה אותה לשלוט בה, ואם הסופר לא מסוגל לכך בעצמו, נדרשת לו יד עורך תקיפה, שלמצער פולמן לא זכה לה.
טרילוגיית 'ספר האבק' נכתבה כדי להעמיק את הנושאים שבהם עסקה סדרת 'חומריו האפלים' — היחס בין דת, דמיון ותודעה והמתח ביניהם; המניפולציות על תודעת האדם שנעשות בידי דתות ותאגידים כלכליים, והשפעתם; החיבור החמקמק והלא-מוסבר בין גוף ונפש, המתגלם בדמון בצורת חיה הקשורה לאדם והיא חלק מנפשו אך אינה יכולה להינתק ממנו. כל אחד מהנושאים הללו הוצג ונבנה בקפידה בעולם המפורט שבנה פולמן, אך הוא נכשל בשלביו הסופיים. כדי לבנות עולם לא די בתיאורו — ונראה כי פולמן מאוהב בעולם שיצר — אלא נדרשת מלאכת מחשבת של סגירת קצוות ופתרון לשאלות שהועלו.
זה זמן רב לא ציפיתי כך ליציאת ספר. התענגתי בקריאתו והתאכזבתי מאוד בסופו. אחד הדברים שמצילים את ליירה בטרילוגיית 'חומריו האפלים' הוא היכולת שלה לברוא סיפורים. היא מצליחה להיחלץ מההרפיות המרושעות השומרות על עולם המתים כאשר היא לומדת שהעיקר הוא לא בבדיה הקלה לבעלת לשון חלקות אלא בסיפור האמיתי, המזין את הרעב שבנפש. פולמן הוא אמן של סיפורים בדיוניים המגלים אמת עמוקה על נפש האדם. למרבה הצער, בחלק החותם את הטרילוגיה שלו כוחו של הבדיון עז מהסיפור האמיתי. כמו הגיבורה שלו, פולמן נופל על חרבו שלו בכך שהסיפור שטווה גדול ממידותיו, ולמרות כוחו ויופיו הוא אינו מצליח להביאו לכדי מארג משכנע. וכך, למרות שהקריאה בספר מהנה מאוד, האקורד החותם את מסעו הספרותי הכביר של פולמן אינו מתכנס ליצירה הרמונית שלמה. •
The Book of Dust #3: The Rose Field // Philip Pullman } 672 pp } Knopf
