עַל הַסּוֹדוֹת לָמַדְתִּי מִצִיפּוֹר אַחַת אֲפוֹרָה
שֶׁבָּאָה לִי בַּחֲלוֹם וּבָאָה בַּבַּיִת וּבָאָה בָּרְחוֹב
וְלֹא הָיָה בָּהּ דָּבָר מִלְּבַד אָפוֹר וְעוֹד אָפוֹר
וְלֹא הָיָה בִּי דָּבָר מִלְּבַד מִיקּוּד בְּאוֹתָהּ צִיפּוֹר.
עַל הַסּוֹדוֹת לָמַדְתִּי כִּי הִיא בִּנְדִיבוּת לִימְּדָה
אֶת עִנְיַן הַהִתְמַקְּדוּת בְּתוֹךְ אָפוֹר הַצִיפּוֹר
אֶת עִנְיַן הַהִסְתַּפְּקוּת בְּאָפוֹר הָאֲפוֹרִים,
בַּשִּׁגְרָה שֶׁאֵינָהּ מִתְפּוֹצֶצֶת וְלֹא מִזְדַּקֶּקֶת —
רַק אֲפוֹרָה, רַק מְמוּקֶּדֶת — שָׁבָה לְעַצְמָהּ.
עַל הַסּוֹדוֹת לָמַדְתִּי בִּנְקוּדַּת הָאֶמְצַע
עַל רֶגַע צִפּוֹרִי בֵּין הַשָׁחוֹר לַלָּבָן — הָאָפוֹר.
מִשְׁתַּלֶּבֶת בְּצִבְעֵי עִיר מַשְׁמִימָה — אֲפוֹרִים.
מִשְׁתַּלֶּבֶת בְּהֲמוּלַּת הָאָדָם — הַמִּתְרוֹצֵץ.
מִשְׁתַּלֶּבֶת בְּלִי מַאֲמָץ — גְּאוֹנוּת הַצִיפּוֹר.
עַל הַסּוֹדוֹת לָמַדְתִּי - שֶׁאֵינָם קַיָּימִים כְּלָל.
אֵין סוֹדוֹת בָּעוֹלָם כְּלָל — יֵשׁ רַק צִפּוֹרִים.
צִפּוֹרִים שֶׁל מַעְלָה וְצִפּוֹרִים שֶׁל מַטָּהּ,
צִפּוֹרִים מְלֵאוֹת חֶסֶד וְצִפּוֹרִים שֶׁל זָדוֹן.
וְהֵן בָּאוֹת בַּחֲלוֹם, בַּבַּיִת וּבָאוֹת בָּרְחוֹב —
צִפּוֹרִים שֶׁל בִּנְיָין הָאֶמְצַע וְשֶׁל גְּאוּלָּה.
צִפּוֹרִים שֶׁל אָפוֹר וְצִפּוֹרִים שֶׁל סְגוּלָה.
הצפרדע הזקנה | חמוטל בר-יוסף
הַצְּפַרְדֵּעַ הַזְּקֵנָה מַמְּשִׁיכָה לְנַתֵּר
בְּתוֹךְ כַּד הַשַּׁמֶנֶת
יָמִים, חֳדָשִׁים, שָׁנִים עַל שָׁנִים,
מֻתֶּשֶׁת, זוֹעֶמֶת, עִוֶּרֶת, מְקַרְקֶרֶת,
צוֹרַחַת כְּצִפּוֹר טֶרֶף.
מִי שֶׁאוֹכֵל אֶת הַשַּׁמֶּנֶת אוֹמֵר
שׁבְּגִילָהּ הַמֻּפְלָג
הִיא פְּעִילָה לְהַפְלִיא.
אילן שיינפלד
נצור את היופי הזה
בְּמַעֲלֵה הָהָר כְּבַר פּוֹרְחִים
כְּלִיל הַחֹרֶשׁ וְהַקִּדָּה הַשְּׂעִירָה,
צוֹבְעִים בְּוָרֹד וְצָהֹב אֶת הַדֶּרֶךְ.
הָעַיִן נִמְשֶׁכֶת לְיָפְיַם
מִן הַכְּבִישׁ הַתָּלוּל, וְרֵיחָם
מְמַלֵּא אֶת הַגּוּף בְּעוֹד
אַבְקָתַם צוֹרֶבֶת אֶת הָעֵינַיִם.
אִי-אֶפְשָׁר לַחְדֹּל מִן הַיֹּפִי
שֶׁמַּצִּיעָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לְאוֹהֲבֶיהָ.
הוּא שָׁרוּי בַּכֹּל, תּוֹקֵף אֶת הַחוּשִׁים
כְּמוֹ אִשָּׁה אוֹ גֶּבֶר יָפִים מִדַּי,
שֶׁקָּשֶׁה לְהוֹרִיד מֵהֶם אֶת הָעֵינַיִם.
אֲנִי מִתְעַטֵּשׁ, מוֹשֵׁךְ מִמְחָטָה
מִן הַמַּאֲרָז, מְקַנֵּחַ וּמְכַחְכֵּחַ,
נִזְהַר לְהָשִׁיב אֶת הַמַּבָּט
לַמְּכוֹנִיּוֹת הַנּוֹסְעוֹת לְפָנַי,
מַזְכִּיר לְעַצְמִי שֶׁמָּחָר אֶסַּע
לְוָאסִים, רוֹפֵא הָעֵינַיִם מִרֵיינֶה,
כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מִרְשָׁם לְטִפּוֹת
שֶׁיָּקֵלּוּ עָלַי אֶת הָאָבִיב
וְאוֹמֵר לְעַצְמִי – נְצוֹר אֶת
הַיֹּפִי הַזֶּה בְּלִבְּךָ.
אִם תַּעֲלֶה שְׁעַת רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ,
אוּלַי גַּם תַּצְלִיחַ לְבַטְאוֹ בְּשִׁיר.
