ניצול המנגנון השלטוני של ונצואלה כדי לעשות הון עתק מהברחות של אלפי טונות קוקאין – זו האשמה המופנית כלפי נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו ואשתו, סיליה פלורס, שנלכדה גם היא לצידו במבצע האמריקאי שלשום. השניים הובאו אתמול לראשונה בפני שופט בניו-יורק, שם הם כלואים.
מדורו הוכנס לאולם בית המשפט לבוש בחולצת אסיר כתומה כשמעליה חולצה כחולה, וכשרגליו כבולות בשלשלאות. כשהשופט ביקש ממנו להזדהות הוא עשה זאת בספרדית, הכריז “אני נשיא הרפובליקה של ונצואלה”, ואז הצהיר: “נחטפתי, אני חף מפשע. אני לא אשם. אני איש הגון”. בצאתו מבית המשפט, הוא צעק “אני שבוי מלחמה”.
בינתיים ממשיכים בעולם לנתח את ההשלכות הגיאופוליטיות שיהיו לצעד החריג שנקטה ארה”ב כשחטפה את נשיא ונצואלה והודיעה שמעתה “תנהל” את ארצו: אתמול הצהירה ראשת ממשלת דנמרק – בעלת ברית מסורתית של וושינגטון שחברה אף היא בנאט”ו – כי היא סבורה שהנשיא דונלד טראמפ רציני בדיבוריו על רצונו להשתלט על האי גרינלנד, ששייך לממלכה הדנית. היא אף הביעה חשש אמיתי מכך שיתקוף צבאית את ארצה.
דלסי רודריגז, סגניתו של שליט ונצואלה המודח, ניקולס מדורו, שהושבעה אתמול במקומו לנשיאה, פירסמה אתמול הצהרה שבה נקטה קו מפויס כלפי ארה"ב, בניגוד להצהרותיה הקודמות שבהן גינתה את לכידתו של מדורו במתקפה על קראקס וכינתה אותן "חטיפה". רודריגז הזמינה את ארה"ב לשתף עימה פעולה, אחרי שהנשיא דונלד טראמפ איים שרודריגז "תשלם מחיר כבד מאוד" – אפילו יותר מזה של מדורו – "אם לא תעשה את הדבר הנכון", כלומר תציית לדרישותיו ותעניק לחברות אמריקאיות גישה למשאבי הנפט העצומים של ונצואלה.
רודריגז, הנשיאה הזמנית של ונצואלה, אמרה כי ממשלתה מעוניינת להתקדם לעבר "יחסים מאוזנים ומכובדים" עם ארה"ב. "אנחנו מזמינים את ממשלת ארה"ב לשתף עימנו פעולה לקידום אג'נדה שתוכוון לעבר פיתוח משותף במסגרת החוק הבינלאומי, על מנת לחזק דו-קיום קהילתי בר-קיימא", היא מסרה. "הנשיא דונלד טראמפ – העמים שלנו והאזור שלנו ראויים לשלום ולדיאלוג, לא למלחמה".
מדורו תועד אתמול כשהוא מובל אזוק ומוקף באנשי אכיפה אל בית משפט במנהטן מהכלא בברוקלין שבו הוחזק, כלא הידוע לשמצה בתנאים הקשים שבו. מדורו ורעייתו הוטסו תחילה במסוק שתועד חולף על פני פסל החירות, ולאחר מכן הועברו ברכב משוריין לבית המשפט.
רודריגז בת ה-56 שימשה כסגניתו של מדורו מאז 2018, והיא נחשבת לדמות פרגמטית יחסית במשטר בקראקס – כשלפי דיווח אתמול ב"ניו-יורק טיימס" היא סומנה מראש על ידי בכירים בממשל טראמפ ככזו שתוכל לשתף פעולה עם ארה"ב אחרי הדחת מדורו.
מדורות שלט בוונצואלה 13 שנה, מאז ירש ב-2013 את מנהיגה הסוציאליסטי הקודם, הוגו צ'אבס, שמת מסרטן, והוא נתפס על ידי המערב כרודן וכמנהיג לא-לגיטימי בשל זיופי בחירות נרחבים. מדורו גם הידק את הקשרים עם היריבות האסטרטגיות של ארה"ב – איראן, סין ורוסיה, והעניק בסיס תמיכה חשוב לחיזבאללה.
אף שטראמפ ואנשיו מדגישים כל העת כי המתקפה על קראקס ולכידתו של מדורו נעשו כחלק מהמלחמה בהברחות הסמים לארה"ב, בפועל טראמפ הודה שהמטרה היא גם כפייה של משטר ידידותי יותר כלפי וושינגטון, כשלדבריו יעד מרכזי הוא החזרת נכסי נפט שהולאמו על ידי המשטר הסוציאליסטי שם מחברות אמריקאיות. לוונצואלה יש את עתודות הנפט הגדולות בעולם, ובמאה הקודמת היא הייתה מהמדינות העשירות באמריקה הלטינית, אבל בצל ניהול מושחת וקלוקל וסנקציות אמריקאיות חונקות היא חוותה תחת מדורו קריסה כלכלית יוצאת דופן – שבמסגרתה, וגם בעקבות הדיכוי האכזרי של האופוזיציה, מיליונים ברחו ממולדתם.
בעולם ממשיכים עדיין לתהות אם הפלתו של מדורו תעודד אולי את חזרתה של ונצואלה לדמוקרטיה אמיתית, כשברקע טענות האופוזיציה – שנתמכו על ידי מדינות המערב – שהבחירות האחרונות, ב-2024, שבהן ניצח לכאורה מדורו, זויפו ושהמנצח האמיתי בהן היה מועמד האופוזיציה ואיש הימין אדמונדו גונזלס. אלא שטראמפ לא רק התעלם מגונזלס בהצהרותיו על ההנהגה העתידית בקראקס, הוא גם שלל פומבית את האפשרות שמנהיגת האופוזיציה המרכזית, כלת פרס נובל לשלום, מריה קורינה מצ'אדו (שמשטר מדורו אסר עליה להתמודד בבחירות), תוכל להנהיג את ונצואלה.
"יהיה מאוד קשה עבורה להיות המנהיגה", אמר טראמפ על מצ'אדו כשנשאל על האפשרות הזו במסיבת העיתונאים שכינס אחרי לכידת מדורו: "אין לה את התמיכה או את הכבוד בתוך המדינה". גורם המקורב למצ'אדו – שרק בחודש שעבר קיבלה סיוע אמריקאי כשברחה במבצע מסוכן וחשאי מהמסתור שבו שהתה בארצה כדי לקבל את פרס נובל לשלום באוסלו – אמר ל"וושינגטון פוסט" כי אנשיה הופתעו מהאמירה הזו של טראמפ, בפרט אחרי שהקפידה כל העת לשבח את הנשיא האמריקאי, תמכה בקמפיין הצבאי שלו נגד מדורו ואף הקדישה לו את הנובל שקיבלה בשל פועלה למען דמוקרטיה.
בדיווח של "הוושינגטון פוסט" צוטטו שני גורמים שמקורבים לבית הלבן וטענו כי היעדר הנכונות של טראמפ לקדם את מצ'אדו נובע מעצם העובדה שהיא הסכימה לקבל את הנובל לשלום. אחד הגורמים אמר לעיתון האמריקאי כי למרות שמצ'אדו הקדישה כאמור את הפרס לטראמפ, הסכמתה לקבל אותו הייתה "החטא האולטימטיבי". לדבריו, "אם היא הייתה דוחה אותו, אומרת לא יכולה לקבל אותו כי זה של טראמפ' – היא הייתה היום נשיאת ונצואלה".
