במשך שנים נחשב אולדריץ' איימס לאיש מערכת נאמן בארה"ב, קצין מודיעין מנוסה שהתמחה בזיהוי מרגלים סובייטים. אלא שבראשית שנות ה-80, בעיצומה של המלחמה הקרה, הוא פנה מיוזמתו לשירותי הביון הסובייטיים - מה שהחל כבגידה אידיאולוגית למחצה, הפך לעסק כלכלי משתלם: תמורת המידע קיבל איימס יותר משני מיליון דולר וחצי.
הנזק היה הרסני. שמותיהם של סוכנים אמריקאים שפעלו בברית-המועצות הועברו למוסקבה ורשתות שלמות קרסו. סוכנים כפולים נחשפו, נעצרו, וחלקם הוצאו להורג. בתוך קהילת המודיעין האמריקאית שררה מבוכה עמוקה כשאיש לא הבין איך מקורות מודיעין אנושיים נופלים בזה אחר זה. ההערכה היא שהמידע שמסר איימס עלה בחייהם של לפחות 12 סוכנים כפולים.
למרות סימני אזהרה בולטים, ובהם אורח חיים ראוותני שלא תאם את משכורתו של עובד מדינה, איימס הצליח לחמוק מחשד במשך שנים. איימס המשיך לרגל עבור רוסיה גם אחרי התפרקות ברית-המועצות, כשהוא מחזיק מזומנים בבנקים שווייצריים, מחזיק ברכב יוקרה ומוציא כ-50 אלף דולר בכרטיסי אשראי מדי שנה.
בהסתמך על מידע שגוי בכוונה שמסר, הטעו גורמים רשמיים ב-CIA באופן תדיר את נשיאי ארה“ב רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב בנוגע ליכולות הצבאיות של הרוסים.
איימס נעצר עם אשתו, רוסאריו, רק ב-1994, לאחר חקירה ממושכת של ה-FBI. הוא הודה מיד במעשיו ונידון למאסר עולם ללא אפשרות חנינה. דמותו הפכה לסמל של כישלון מודיעיני חמור והפרשה כולה הותירה חותם עמוק על מערכת הביטחון האמריקאית. היא הובילה לרפורמות מקיפות בפיקוח על אנשי מודיעין ולחיזוק מנגנוני הריגול הנגדי. ראש ה-CIA ג'יימס וולסי התפטר עקב השערורייה, ויורשו ג'ון דויטש פיקח על שיקום סוכנות הביון, מהלך שהוביל למעצרים ולהגשת כתבי אישום.
