ברקע גל המחאות הסוער ברחבי איראן, המשטר מדבר אל בני העם, ובעיקר אל המערב, בשני קולות. הקול הראשון הוא קולו של המנהיג העליון, עלי חמינאי, המתקרב לגיל 87 ומעביר מסרים קשים למפגינים כשהוא דורש מכוחות הביטחון "לשים אותם במקום", בלי לפרט האם מדובר במאמץ לרוקן את הרחובות והחזרת המפגינים למקומות מגוריהם או שהוא מתכוון להעביר את המפגינים לחקירות ועינויים בתחנות מעצר ובבתי הכלא ברחבי איראן. הקול השני, הוא הנשיא מסעוד פזשכיאן, שאימץ קו מפויס יותר בדבריו.
אמנם השליט חמינאי הפתיע בנאומו האחרון, לפני ארבעה ימים, כשקבע שלמפגינים יש בהחלט סיבה לדרוש "תיקונים" ו"שיפורים" למצבם הכלכלי. אבל חייבים להבחין בין ה"מפגינים בצדק" לבין "מחוללי המהומות" שמסתייעים בסכינים ונשק קל נגד כוחות המשטרה. לדברי חמינאי, אלה הם פורעי חוק, שפועלים בשליחות ארצות-הברית וישראל. לעומתו, הנשיא פזשכיאן הבהיר כבר ביום הראשון להפגנות, שנמשכות כבר 11 ימים, שאין להאשים את ארצות-הברית או את ישראל (פזשכיאן השתמש בשם המפורש "ישראל", לא "היישות הציונית" כפי שנוהג לומר השליט חמינאי), אלא שצריך לשפר את שיטות ההתנהלות הכלכלית של המשטר. גם הוא זרק הערות נגד "מפירי הסדר החמושים", אבל יצא להגנת המפגינים וקרא להם להתחיל לנהל דו-שיח עם משרד הפנים האיראני. לטענת המפגינים, משרד הפנים האיראני הוא זה ששולח את כוחות המשטרה והרכבים לעצור את המפגינים.
הנשיא האיראני הבהיר בנאום כי הוא הורה לשוטרים "להשתמש רק בגז מדמיע לפיזור ההפגנות החריגות, לא בנשק חם". אבל תמונות השוטרים מצביעים על אקדחים חגורים למותניהם, לצד טענות המפגינים כי הרחק מהמצלמות, כוחות הביטחון שולפים נשק ויורים לתוך שורת המפגינים, מצביעות כי המצב בשטח שונה.
לפי שעה, רק שלושה מחוזות מתוך 31 באיראן הוכרזו כ"נקיים ממהומות", בכל השאר יש מחאות. אין ספירה מדויקת של הרוגים במחאות, אך האופוזיציה האיראנית מצביעה על יותר מ-50 הרוגים, בהם ילדים וקשישים, ועל 2,000 עצורים לכל הפחות. השליט חמינאי אישר בהודעה כי "אכן, יש עצורים, שנלקחו בצדק מהרחובות בידי כוחות ביטחון". כאשר הנשיא פזשכיאן פירסם קריאה דחופה לכוחות הביטחון להבחין בין "האזרחים שמפגינים לשיפור תנאי חייהם הקשים" לבין "מחוללי המהומות".
הקולות השונים שמגיעים מההנהגה האיראנית מתקבלים באופן שונה בקרב מובילי המחאות. עד כה, מפגינים יוצאים בעיקר, אם לא רק, נגד השליט חמינאי. מוחים הרסו את פסלו במחוז אלהם, הסירו את תמונותיו במספר ערים, ומפגינים מסוימים אף קוראים באומץ "להרוג את הדיקטטור". מנגד, את הנשיא פזשכיאן המוחים כלל לא מזכירים בשמו, לטוב ולרע, ולא דורשים להתנקש בחייו.
