11 אזרחים ערבים נרצחו השבוע. מה שנתפס על ידי כל אדם ככישלון נורא של הרשויות, כאסון, לא נתפס כך אצל השר הממונה. עם קצת מאמץ הוא יכול לשווק את מבול הרציחות כהישג, כניצחון. גם את האירוע שבמהלכו נדרס הנער החרדי יוסף אייזנטל, בהפגנה נגד הגיוס בירושלים, בנוכחות משטרה שלא באה, הוא יכול לרשום כהישג. הנערים שמסרבים להתגייס אבל מחפשים ערבי להרוג אותו הם מצביעים בפוטנציה, בן-גבירים בהתהוות. בן גביר הוא לא רק תופעה פוליטית: הוא תופעה חברתית, תרבותית. הוא החור בסכר; הקרע בחופה. הוא הרבה יותר מסוכן מכהנא.
נתניהו הבטיח אתמול, בביקור בזק בדרום, שיחזיר את הנגב למדינת ישראל. כמו ב-7 באוקטובר, לא הוא איבד; לא הוא אחראי. אחרים איבדו. אבל הוא יחזיר.
קל להבטיח: לאחרונה הוא הבטיח להוריה של היימנוט קסאו, הילדה שנעלמה בצפת, שימצא אותה, שנתיים לאחר שאבדו עקבותיה. איך, איפה, מתי, לא אמר.
לפני שנתניהו מחזיר את הנגב למדינת ישראל, שיחזיר את הממשלה שלו למדינת ישראל. ההשתחררות מבן גביר תהיה הצעד הראשון. אחר כך יהיה קצת יותר קל להחזיר למדינה את מה שאבד לה בשנות שלטונו – גם את הנגב.
ארץ, עיר, עיר
ב-7 באוקטובר 2023 התגוררו בעיר שדרות 36 אלף תושבים; היום מתגוררים בה 40 אלף. באותה שבת באוקטובר התגוררו בקריית-שמונה 26 אלף תושבים; כמה מתגוררים בה היום, שאלתי את ראש העיר אביחי שטרן. "אני לומד על מספר התושבים לפי הפעילות של מדי המים", אמר. "ביום 16 אלף תושבים; בלילה 14 אלף". מאיפה ההפרש, שאלתי. "חלק מאלה שחזרו, נוסעים לישון עם משפחותיהם ביישובים אחרים", השיב.
התושבים המבוססים יותר מצאו פתרון בהרחבות של הקיבוצים בסביבה. הם משנים את אופי הקיבוץ ואת אופי העיר.
שדרות וקריית-שמונה: שתי ערים. הדמיון רחב מאוד: שתיהן ערי פיתוח שצמחו מתוך מעברות העולים בעשור הראשון למדינה; אותו פלח אוכלוסייה; אותו מקום (5) בדירוג החברתי-כלכלי של הלמ"ס; שתיהן סמוכות לגבול, עם היסטוריה ארוכה של הפגזות ופיגועים ופינוי כללי במלחמה האחרונה; בשתיהן נהנים התושבים מהטבות מס משמעותיות. שתיהן מעוזי ליכוד: בבחירות האחרונות לכנסת, בנובמבר 2022, נספרו בשדרות 15,342 קולות כשרים – 6,329, יותר מ-40 אחוז, הצביעו מחל; בקריית-שמונה נספרו 11,257 קולות כשרים – 5,569, כמעט 50 אחוז, הצביעו מחל.
שדרות פורחת: בתוך עשר שנים אוכלוסיית העיר אמורה להגיע ל-80 אלף נפש. מי שמבקר בשכונות החדשות בצפון העיר, מתפעל מיער העגורנים, מהמשפחות הצעירות, ממערכת החינוך המשובחת, מהגאווה שמשדרים התושבים.
קריית-שמונה גוועת. במצבה הנוכחי, במחירי הנדל"ן הנוכחיים, היא טרף קל. יצחק וסרלאוף ממפלגתו של בן גביר, השר לפיתוח הנגב והגליל, טען השבוע שערבים, סוכני חיזבאללה, מנסים לקנות דירות בעיר. הוא הסתמך על הערה שהשמיע איש מודיעין במהלך המלחמה (אלה לא היו סוכני חיזבאללה, הסביר לי מקור מהימן. אלה היו צד"לניקים, הבחור התבלבל).
כך או כך, המצב השתנה: בימים אלה חיזבאללה מתקשה לקנות דירות אפילו בדאחייה בביירות. אחרים לוטשים עיניים. ש"ס, למשל. אחד מוותיקי משרד הפנים של דרעי פרס באוזניי השבוע את חזון ארבע הערים: צפת, טבריה, חצור וקריית-שמונה. צפת נכבשה ראשונה, טבריה נכבשה למעשה – השאלה היא רק איזו קהילה חרדית תשלוט בה – בחצור יש קריה חסידית, ובקריית-שמונה אפשר לרכוש דירות במחירי מציאה.
הסיפור על שדרות וקריית-שמונה והפער ביניהן פוליטי בעיקרו, אבל לא רק פוליטי. הוא מלמד על שרי מפלגת שלטון שלא רואים את בוחריהם ממטר. לחינם מאשימים אותם בפופוליזם: לא הבוחרים מעניינים אותם – הבייס מעניין אותם, פעילי המפלגה, קבלני הקולות. הם לא ראו את הישראלים במלחמה ולא ראו אותם ביום שאחרי המלחמה. כסף יש להם בשפע. מה שחסר להם הוא שכל ישר, יכולת ביצוע, אמפתיה. שרי הממשלה יודעים את מי הם שונאים. מה הם יודעים חוץ מזה? לא הרבה.
בגלל הרכבת
אלון דוידי, 52, נבחר לראשות עיריית שדרות ב-2013, ב-2018 וב-2024. ההמשכיות בשלטון היא כוח: היא מספקת לו מרחב החלטה. הוא יכול לכפות את רצונו על התושבים; הוא יכול לריב עם ראש הממשלה ולא לשלם מחיר. "האסימון ירד לי בצוק איתן", אמר לי השבוע. "הבנתי שאני ראש עירייה של שתי ערים: באחת אני צריך לספק חינוך, רווחה, שירותים, כל מה שעירייה מספקת ביומיום; העיר השנייה מוכת רקטות, מוכת טרור. אין לי שליטה על מה שקורה, אבל אני חייב להפגין מנהיגות, לדאוג לחוסן.
"באופן מוזר, למרות שב-7 באוקטובר היה כאן טבח, אנשים הרגישו שנפתחה אפשרות לשנות את המציאות מיסודה: יש אור בקצה המנהרה. הם חזרו מחוזקים.
"בחודשי הפינוי התגלתה העירייה בכל תפארתה. התושבים פוזרו ב-120 בתי מלון. חילקנו את האחריות בין ראשי האגפים, ואני נדדתי ממלון למלון. סיפקנו חינוך ותרבות. לאחר חמישה חודשים הרגשתי שאם נמשיך לחיות בחוץ, בבתי מלון, העיר תתפרק. הנוער ילך לאיבוד, משפחות יתפרקו".
דוידי פתח מחדש את מוסדות החינוך במארס 2024. שדרות הייתה הראשונה מיישובי העוטף שחזרה הביתה. "זאת הייתה ההחלטה הקשה ביותר שקיבלתי בחיי", אמר. "התושבים חזרו לתוך שדה קרב ממש, רקטות מעזה והדי הלחימה של צה"ל".
מה אין לקריית-שמונה ויש לכם, שאלתי.
תשובתו הייתה מפתיעה. "קודם כל", אמר, "יש לנו רכבת. הרכבת היא Game Changer. ב-40 דקות אנשים מגיעים לתל-אביב. הזיקה של תושבי שדרות היא לא לבאר-שבע ולא לאשקלון. היא לתל-אביב".
ראש עיריית קריית-שמונה אביחי שטרן מסכים: לא המרחק מהגבול קובע; המרחק מתל-אביב קובע. "מחקרים הוכיחו שכל שעה של נסיעה למרכז שווה 3,000 עד 4,000 שקל בשכר. לתל-אביב נוסעים שעתיים וחצי, שלוש שעות ויותר בפקק. תעשה את החשבון".
שטרן אמר שמירי רגב מבטיחה לסלול בתוך שבע שנים קו רכבת מכרמיאל לקריית-שמונה. איחלתי לו חיים ארוכים: הוא בן 40. את הקו הזה, אם יהיה קו, יחנכו נכדיו. לא הקרבה לתל-אביב תציל את קריית-שמונה.
שאלתי פקיד מדינה שעובד מול שתי הערים מה מבדיל ביניהן. "ארבע נקודות", השיב. "אחת, המנהיגות; שתיים, הזמינות של מקומות עבודה בסביבה; שלוש, קשרים פוליטיים: לדוידי יש כל מה שנמנע משטרן; ארבע, איכות מערכת החינוך. לכך צריך להוסיף שלוש נקודות לפחות: הכסף שהזרימה מינהלת תקומה ליישובי העוטף ובראש וראשונה לשדרות, התמשכות הפינוי בצפון וההבדל בין הפחד מחמאס לפחד מחיזבאללה".
דוידי מסביר: "תקומה היא מבחינתנו יצירת מופת. היה לנו חוק והיה תקציב. לצפון לא היה כלום. כל ראשי הרשויות בדרום תומכים בהרחבת הפעילות של תקומה לצפון. חשוב לנו שהצפון יצליח".
ראש מועצת מטולה דוד אזולאי מסביר: "שנה וחצי תושבי קריית-שמונה חיו במרכז הארץ. הם גילו את החיים הטובים. חיזבאללה מפחיד אותם יותר משחמאס מפחיד את תושבי שדרות".
אזולאי מוסיף נקודה שלישית: שרה נתניהו. אלי זפרני, ממקורבי המשפחה, התמודד פעמיים, במאבק רעיל, מדמם, על ראשות העיר והפסיד. שטרן סומן כאויב, כיעד להשמדה. מפחד זעמה של אשת הראש הטילו שרי הליכוד חרם על קריית-שמונה. כספים לא עברו; ביקורים לא נערכו. "אמרתי ל(שר) אלקין, אתם הורסים את העיר בכוונה", סיפר אזולאי.
שרי הליכוד מבקרים לא את התושבים בצפון אלא את המצביעים בפריימריז. ראשי הרשויות מעניינים אותם רק אם הם נציגי המפלגה. שר החינוך קיש היה השבוע בקריית-שמונה. הוא בא להכריז על שדרוג מכללת תל-חי לאוניברסיטה. מי שהגה את הרעיון ודחף אותו הייתה יפעת שאשא-ביטון, בת קריית-שמונה ושרת החינוך בממשלת השינוי. קיש ביקש להקפיא את ההחלטה. למה? ככה.
אלקין, שקיבל את תיק הצפון במהלך המלחמה, קבע מועד לשינוי: שנת הלימודים הבאה. ראש המועצה האזורית אסף לנגלבן הסכים להעביר לעיר שטח שעליו ייבנה הקמפוס (ההחלטה עדיין בדיון בוועדה הגיאוגרפית). מה עשה קיש למען העיר ותושביה? הוא מחק את תל-חי משם המוסד. אמור מעתה, אוניברסיטת קריית-שמונה בגליל. השמונה שנפלו בתל-חי, וטרומפלדור בראשם, נתנו לעיר את שמה; "תל-חי" הייתה הסיסמה שקידשה תנועת בית"ר. ז'בוטינסקי ציווה, קיש מחק. את האירוע הוא חגג השבוע בחברת זפרני.
"זאת בדיחה ממש", סיכם דוד אזולאי.
בית-ספר לכל השרים
"קריית-שמונה חיה כל השנים על מסכנותה", אמר שטרן. "לחם עבודה; סאלח שבתי. אני אמרתי די. גדלנו ל-26 אלף, ואז פרצה המלחמה. חזרנו 50 שנה לאחור, לגודל של העיר ב-1973".
ההחלטה לפנות את העיר התקבלה בלחץ התושבים. שטרן נלחם למען הפינוי. "אם לא היינו מפנים, היו בעיר 80 הרוגים לפחות", אמר. "לא הפינוי היה הבעיה, אלא התמשכות המלחמה. העיר התרסקה בבתי המלון".
עליזה בלוך, ראשת עיריית בית-שמש לשעבר, באה לעזור, בהתנדבות; מלאכי לוינגר, ראש מועצת קריית ארבע לשעבר, התנדב גם הוא. אריאל משעל, מנכ"ל המשרד לפיתוח הנגב והגליל לשעבר, הגיע, בין מינוי למינוי. את שאול גולדשטיין, ראש רשות שמורות הטבע לשעבר, שטרן מינה לפרויקטור. לא חסרים לעיר מליצי יושר.
השר היחיד שזוכה לקונצנזוס הוא וסרלאוף: לא בזכות בן גביר, למרות בן גביר. וסרלאוף הרבה לבקר בעיר במהלך המלחמה. "הוא עשה בית ספר לכל שרי הממשלה", אמר שטרן. "אבל ההחלטות לא היו בידיו".
בתוך שבועות יאושר בממשלה ובכנסת חוק תקומה לקריית-שמונה. אזולאי מקווה שהחוק יכלול גם את מטולה. התקציבים יתחילו לזרום. בסוף גם נתניהו יגיע. באיחור מביש, בלתי נסלח, העיר תתחיל להתאושש. או שתיפתח מחדש מלחמה עם חיזבאללה, וגם אלה שחזרו לעיר יעזבו אותה מחדש, הפעם לתמיד.
"אנחנו ננצח, עם הממשלה או בלעדיה", אמר שטרן. למרבה הצער, הוא טועה: הפריפריה תלויה בצווארה בממשלה. או שאתה מכניע את הממשלה, או שאתה מפסיד.
איך מגיעים ל-90 אחוז
ד"ר תאבת אבו-ראס הוא המקור המוסמך בכל מה שנוגע לפוליטיקה בחברה הערבית. הוא התפטר מתפקידו כאחד משני המנכ"לים של יוזמות אברהם, ארגון יהודי-ערבי על-מפלגתי, כדי להקדיש את כל מרצו למשימה אחת: הגדלת שיעור ההצבעה הערבית בבחירות הבאות.
מה קורה אצלכם, שאלתי אותו השבוע.
"מנסור עבאס הוא היום מלך הקלפי, גיבור הפוליטיקה הערבית", אמר. "הערבים בישראל התפכחו ב-7 באוקטובר – לא רוצים פלסטין, לא רוצים שלום, רוצים השפעה. הבעיה היא הפשיעה בחברה הערבית. הם מוכנים לתמוך בכל ממשלה, ובלבד שלא תהיה עם בן גביר וסמוטריץ'.
"מנסור מאמין שאם ילך לבד, יקבל שבעה-שמונה מנדטים. הוא לא מסתפק בחברוּת בקואליציה. הוא רוצה לשבת בממשלה. ברשימה משותפת הוא לא רוצה ללכת. הוא ילך לזה רק אם הלחץ של דעת הקהל יאלץ אותו, ורק בבלוק טכני שיתפרק למחרת הבחירות. אני לא רוצה קמפיין לאומני, הוא אומר. אני לא רוצה שבל"ד תקבע לי את הנרטיב.
"שגרירות האמירויות מעורבת בבחירות. גם גורמים יהודיים באמריקה. אני בעד רשימה משותפת, כי יש לה סיכוי להביא 15 מנדטים. אם נלך בשני ראשים, נקבל 12-13.
"כשאני שואל את מנסור עבאס בעד מי תמליץ לנשיא, הוא אומר, אם יהיה סיכוי ליאיר גולן או לגדי איזנקוט, אני אמליץ על אחד מהם. על בנט אני אמליץ רק כאפשרות שלישית.
"אני מתרשם שאיימן עודה מתחיל להשלים עם ההליכה בשני ראשים. אחמד טיבי אימץ את הגישה של מנסור עבאס: קודם כל, השפעה על מה שנוגע לחברה הערבית בישראל, הפשיעה מעל לכל. עבאס מציע לו לעבור אליו. חד"ש מציעה לו להמשיך בשותפות איתה. הוא מתלבט".
מה אתה עושה כדי לקדם את שיעור ההצבעה, שאלתי.
"אני הולך לכל ראש רשות מקומית, לטירה ולטייבה ולכפר-קאסם", אמר. "אני שואל אותו, איך הגעת ל-80 אחוז, ל-90 אחוז, בבחירות לרשויות המקומיות. מי הם קבלני הקולות שלך, מי ראשי החמולות. מה צריך כדי להגיע לאותו שיעור הצבעה בבחירות לכנסת".
האם יהיו ערבים שיצביעו בעד מפלגות יהודיות, שאלתי.
"אם המפלגות היהודיות יפעלו בשכל, יש להן הפעם סיכוי", אמר אבו-ראס.
הפוליטיקאי היהודי היחיד שזוכה בחברה הערבית להערכה אישית הוא יואב סגלוביץ, שכיהן כסגן שר לביטחון פנים בממשלת בנט-לפיד. סגלוביץ בנה פורום רב-משרדי, שהתמודד עם משפחות הפשע לרוחב כל הספקטרום והגיע להישגים מוכחים. בן גביר חיסל את המערכת מיד לאחר שמונה לתפקידו.
האם מפלגה יהודית שתתחייב מראש למנות את סגלוביץ לשר לביטחון פנים, עם מנדט רחב ותוכנית עבודה, תקבל קולות בחברה הערבית? אינני יודע, אבל אני יודע שהרעיון מתגלגל ביותר ממפלגה אחת. סגלוביץ, שנכנס לפעולה בנושא הזה לשם שמיים, לא ביקש קולות ולא ציפה לקבל – הופך בדיעבד לנכס אלקטורלי. מתברר שלא כל מעשה טוב מסתיים בעונש.
