טוב עשו ב"חמש עם" (חדשות 12), כשבחרו להקדיש את פתיחת התוכנית לבלוק ארוך וחריף נגד המשטרה, סביב שני אירועים בירושלים: דריסתו למוות של יוסף אייזנטל ז"ל בשולי הפגנת חרדים נגד חוק הפטור מגיוס, והפשטת מפגין שהשתתף במחאה נגד הממשלה ונעצר. לכאורה, שני המקרים מייצגים טענות שונות (באירוע אחד לא היו שוטרים ובאירוע אחר קיים חשד שביצעו פעולה אסורה), אבל בשניהם הועלו מספר ראיות המצביעות על אותה תרבות: ניסיון לחרטט כל מה שזז, מהתקשורת ועד בית המשפט.
השאלה מדוע זה המצב (סיפוק מאוויים פוליטיים, אוזלת יד מקצועית, שכרון כוח, כל התשובות נכונות ומדכאות) היא מעניינת אולם לא הכי רלוונטית, משום שהקורבנות של ההתנהלות הזאת מגיעים מחלקים שונים של המתח הישראלי: ההתארגנות הכושלת סביב הפגנת החרדים הולידה כאוס שגבה חיים של נער חרדי בן 14, את הנהג הערבי רצו להפוך לרוצח (ואף למחבל) כי מדובר בערבי ואילו החיפוש בעירום מופנה כלפי אזרחים ואזרחיות נורמטיביים, למרות הידיעה שהפרקטיקה (שהינה חוקית רק בנסיבות ספציפיות) מוכרת ומסוקרת. ניתן אולי לטעון שהמשטרה נוקטת איפה ואיפה – ע"ע אוהדי הפועל ת"א לעומת בית"ר ירושלים – אבל קשה להצביע על אוכלוסייה שנהנית מחסינות מוחלטת מפני אותם מאפיינים הנ"ל.
לעומת זאת, מנגנון ההתמודדות של המשטרה עם השאלות הקשות שעולות מהתקריות הללו מלמד על בעיה לא פחות חמורה, שחוזרת שוב ושוב: נטייה להכחיש את המציאות עד כדי הגעה למחוזות אבסורדיים. למשל, נציג המשטרה בדיון הארכת המעצר של הנהג שפשוט המציא ציטוטים מחקירתו, או דובר המשטרה שרק שלשום התעקש מול דפנה ליאל ההמומה ש"היו ניידות" בזירה והן "לא צולמו". אתמול ב"מהדורה המוקדמת" פרס ראש חטיבת הדוברות במשטרה – שהוא לא דובר המשטרה, כפי שנאמר בטעות בפרומו – גרסה אחרת לגמרי. כשנשאל על הפער הסביר: "יכול להיות שדובר המשטרה לא הבין את מה ששאלו אותו".
אם כן, לפנינו שתי אופציות מלבבות: א. דובר המשטרה, קצין בדרגת ניצב-משנה, "לא הבין" שאלה שנוסחה בעברית לילדים. ב. למשטרה יש גם ראש חטיבת דוברות וגם דובר (פלא שהפרומו בלבל ביניהם) ושניהם הצליחו תוך יממה לסתור זה את זה. הציבור מוזמן לבחור איזו אפשרות יותר אמינה. בין המשתתפים והמשתתפות תוגרל "משילות".
מצד שני, לא הכל אבוד: לאחר שקרן מרציאנו תהתה מדוע מפשיטים בעיקר עצורי מחאה נגד השלטון, התרברב תת-ניצב ליאור אבודרהם שזה לא נכון, משום ש"הייתה גברת, בדרום, שעשתה חסימה בכרם שלום, וגם היא התלוננה שעשו עליה חיפוש בהפשטה". אכן, מכה ניצחת לאמינות של המדיה העוינת: אכיפה בררנית? מתברר שיש מספיק השפלה לכולם.
