היום לפני תשע שנים הלך לעולמו מאיר בנאי ז"ל בגיל 56, אחרי התמודדות עם מחלת הסרטן. הוא היה פזמונאי ומלחין ענק, זמר נפלא, שחקן מוכשר והראשון מבני הדור השני של משפחת בנאי שהתחיל קריירה במוזיקה הישראלית, מעט לפני בני דודיו, אהוד בנאי ויובל בנאי יבדל"א. בין הקלאסיקות שהוא השאיר: "גשם", "שער הרחמים", "וביניהם", הלילה של אתי", "אהבה קצרה", "חלומות אחרים", "אצלך בעולם", ועוד.
"הגעגועים קיימים תמיד", אומרת אחותו, השחקנית אורנה בנאי. "אני חושבת שאם היה משהו שייחד מאוד את מאיר, זה הקול המרסק שלו. אני זוכרת שחשבתי ככה מתחילת הדרך שלו. בכל הבנאים יש טונות של אמת ואין זיוף. מה שאתה שומע, זה מה שהלב מדבר. רובם גם באמת מדברים ממקום די פצוע".
אחת הפריצות הראשונות שלו הגיעה עם הלהיט "שירו של שפשף", שהוא הלחין וביצע לסרט "שוברים" (1985), ושהפך עם השנים להמנון. "אני זוכרת את הערב שבו הוא הלחין את השיר – אגב, בחמש דקות", אומרת אורנה. "כשהוא כתב את המנגינה, אני לא בטוחה שהוא ידע שזה הולך להתפוצץ ככה ושזה הופך להיות המנון, גם של מכורים שנגמלים מהרגלים שונים. אנשים שרים את זה, והשיר נותן להם כוח. מאיר כתב שירים יותר עמוקים ועצובים, ופה זה היה שיר סוחף, להיט, כיפי מאוד. אני לא בטוחה שהשיר הזה מזוהה עם מאיר מבחינת הנשמה שלו״.
אני לא זוכר אותו בהשקות, בפתיחות, באירועים. הוא לא שיחק את המשחק.
"הוא לא יכול היה לשחק את המשחק. הוא היה מדויק, תמיד אמיתי, אבל גם אביתר כזה. מאיר היה ילד נצחי, תמים וחולם, וגם מלא בדאגות. אני אתגעגע אליו לנצח".
יובל בנאי מוסיף: "מאיר היה חבר שלי מאז שאני זוכר את עצמי. כבני דודים היינו מתראים הרבה, ויש לי הרבה זיכרונות יפים מהימים ההם. חלקנו אהבה בוערת למוזיקה, מכוורת ועד ג'נסיס. כשגדלנו והתבגרנו, המשכנו לשמור על הקשר המיוחד שהיה לנו. תמיד חשבתי שהוא מלחין, כותב וזמר ענק, יחיד ומיוחד. הוא חסר לי מאוד. אהבתי אותו, הערצתי אותו, ואני נורא מתגעגע אליו"
