תרשו לי לבשר לכם באופן שאינו משתמע: אתם לא תהיו חלק מתל-אביב. לא זו שאצלכם בראש, בכל אופן. לא אם אתם קונים כרגע – במיטב כספי הוריכם או הבנק למשכנתאותיכם – דירה במגדל יוקרה בעיר. או מפרט-יוקרה. או יוקרה-בזול.
לא. אתם עומדים לגור באחד המקומות הצפויים האלה, שיבנו עבורכם קבלנים עשירים מספיק כדי לממן פרסומות פריים-טיים שכולן הדמיה לחיים לא קיימים. הם יבטיחו ש"האמת של תל-אביב מתחת לבית שלכם" (היא לא. מתחת לבניין המדובר משתרעת דרך נמיר), או ש"כותבים את תל-אביב מחדש ביונד פלורנטין" (אתם יודעים מה יש ביונד פלורנטין? החלקים היותר-מוסכיים של יפו) או ש"פרויקט ברובע החדש של תל-אביב עטוף בשטחים ירוקים פסטורליים" (יודעים איזה רובע בתל-אביב עטוף בשטחים ירוקים פסטורליים? בנימינה).
הפרויקטים האלה – תמיד תחת מילה שרירותית באנגלית, 'גו תל-אביב', 'ווייט תל-אביב', 'טרו תל-אביב' (עולמם של הפרסומאים הרלוונטיים צר עד לרמה שבקרוב יוצע לכם לגור ב"פאק תל-אביב: הרוח הבועטת של העיר") – מנסים להגיד בעצם דבר כזה:
שיש דבר כזה, רוחה ה"אמיתית" של תל-אביב, ושהנה לכדנו אותה בשבילכם ב-120 מ"ר גנריים של ספוטים בתקרה ופרופילים שחורים ואי במטבח וספרייה א-סימטרית בקומה ה-14.
הפרדוקס הוא, כמובן, שכל אלה הם ההפך הגמור מרוחה של תל-אביב, בהנחה שיש כזו, ואין. כלומר, לכל מגזר יש עכשיו בראש איזו תל-אביב אידיאית לשנוא או לאהוב. שלטון נתניהו מתעב את תל-אביב שכולה, מבחינתו, שמאלנים מבוגרים, נשותיהם המאפירות וצעירים שיחסמו את איילון בשביל גלנט ופחותים ממנו; כוחות השוק הקבלניים מדמיינים לעצמם תל-אביב של משפחות סקנדינביות שאוהבות לשמוע אופרה במשכן; ומבחינת רון חולדאי תל-אביב האמיתית היא בכלל תעלת בלאומליך עם קו רקיע ניו-יורקי, עדיף בלי תושבים.
כל זה מגוחך במקרה שאתם תל-אביבים מנוסים שכבר יודעים שכל מה שהפך והופך את העיר למרגשת מסתובב ברחובות מסוימים, בלילות מסוימים, בזיכרונות מסוימים, במועדונים מסוימים, באנשים, בלהקות, בחנויות (לא "מתחמים"), גופים, שברים, משברים, תחליפים, ומוכרת מחנות תקליטים שהייתה פה פעם. קילומטראז', בקיצור. נשמתה של העיר מעולם לא נקשרה לכסף, פוליטיקה או פרופיל בלגי, ואם לשים את הדברים בכנות על השולחן (או על אי המטבח): "טרו תל-אביב"? הצחקתם. תל-אביב האמיתית היא כיום פשוט מעפנה.
