ב-2 ביולי 1922 נמכר מגרש ולירו במרכז ירושלים לסוחרים שהקימו בו את שוק מחנה יהודה, שהפך עם השנים לאחת האטרקציות התיירותיות המרכזיות בעיר.
לצד הבאסטות של הירקות והפירות הוקמו בשוק עסקים למכירת מזון. אחד הראשונים לעשות זאת היה ציון לוי, עולה מאיראן, שבשנת 1953 פתח חנות למכירת פלאפל. "סבא שלי היו מהראשונים בארץ שמכר פלאפל. זה התחיל כעגלת פלאפל ואחר כך התפתח לחנות. הכי מדהים זה שהמתכון של הפלאפל נשאר אותו מתכון במשך 70 שנה. היום כל המתכונים מגיעים מהאינטרנט. אצלנו זה המתכון של סבא", אומר מאיר לוי (46), נכדו של ציון, שעובד בפלאפל כבר 30 שנה.
הפלאפל נמצא ברחוב אגריפס, בכניסה לשוק הפתוח. השם הרשמי שלו הוא "פלאפל א.לוי ובניו", על שם אביו של מאיר ובניו של ציון, אלי לוי. לא מעט ירושלמים מכירים את המקום כפלאפל של "הבלונדיני", כינויו של אבנר דנוך ז"ל, אחד העובדים המוכרים שעבדו שם. בני משפחת לוי עומדים על כך שהפלאפל המשפחתי הוא הראשון שפעל בירושלים כולה.
"המון אנשים בירושלים גדלו בחנות שלנו. מעל מיליון אנשים אכלו כאן במשך השנים. כל העם בא לפה. זו חנות שהייתה פתוחה עד ארבע לפנות בוקר, כל יום. אנשים מחו"ל היו מגיעים לאכול כאן את האוכל הראשון שלהם בארץ, ישר מהמטוס", מספר מאיר, שהתחיל לעבוד בפלאפל של אביו כבר בגיל 11, כשוטף כוסות הזכוכית שבהן מכרו אז מיץ.
בשבוע שעבר, לאחר 73 שנים, התריס ירד סופית והעסק הירושלמי המוכר נסגר. "אבא בן 73", מספר מאיר, "ולצערי הרב הוא עבר ניתוח מעקפים, היו לו שני אירועים מוחיים, ולצערנו לא הצלחנו לשקם אותו. הוא פחות מתפקד אז קשה להחזיק את העסק".
לדבריו, אחת הסיבות לסגירה היא משבר כוח אדם חריף. "בתחרות של היום בשוק הפלאפלייה לא יכולה להתקיים. אין עובדים מקצועיים", הוא מסביר. גם כשביקש בתחינה מבנו לבוא לעבוד במקום, הוא נענה בשלילה. "זה לא פיתה אותו. הוא אמר לי: 'אני לחנות לא מתקרב'. הצעירים רוצים לעשות כסף קל בלי עבודה קשה. הבן שלי מתעסק במסחר בבורסה. הדור הזה לא בנוי להחזיק מעמד בעבודה פיזית", מספר מאיר.
בדוכן המיתולוגי עברו עם השנים המון אנשי ציבור, בעיקר פוליטיקאים מהליכוד. "הם בני בית כאן. זה היה מעוז של הליכוד. תמיד כשהיו בחירות הם היו באים לעשות סיבוב בשוק, ומתחילים כאן", הוא אומר.
לטענתו, לצד העלייה בפופולריות, האותנטיות בשוק מחנה יהודה הולכת ונעלמת. "אתה רואה הרבה חנויות עם מסכים, עם הזמנות מראש, עם וולטים. אבא שלי היה בהלם מכמות הקטנועים שעושים משלוחים. היום אין בכלל ממשק עם המוכר. אי אפשר להגיד לו 'תוסיף לי עוד קצת טחינה, עוד קצת חריף'. חנויות כמו שלנו הולכות ונעלמות", הוא אומר בצער.
למשפחה עדיין לא ברור אם החנות תימכר או תושכר, ואיזה סוג של עסק יוקם שם. כשהוא נשאל מה יעשה אם ירצה לאכול פלאפל בעצמו, אומר מאיר: "אל תדאג, יש לי את המתכון".
