המחאות באיראן מתגברות, והזמרת ריטה, שנולדה בטהרן ב-1962 ועלתה לארץ בגיל שמונה, עוקבת בדריכות אחר החדשות שמגיעות משם עם תפילה קטנה בלב. "זה חלום שאולי הופך למציאות לאט-לאט", היא אומרת. "המוחים שם משלמים במחיר הכי קשה, במחיר של חיי אדם, בכל מה שיש להם בעצם. אלה אנשים אמיצים מאוד, שראויים להערכה על מה שהם עושים נגד כל הסיכויים. הם הרי מתמודדים עם כוחות אופל שמשליכים לכלא כל מי שהם רוצים, והורגים בלי חשבון. אם המלחמה שהם נותנים עכשיו תסתיים במהפכה, והמשטר באיראן ייפול, אני מרגישה שהעולם כולו יתבהר - בטח ובטח החיים שלנו בישראל. יש בתרבות הפרסית כל כך הרבה יופי, עומק וצבעוניות, ואני מתפללת שיום אחד כל אלה יחזרו להיות פניה של איראן. אני כמובן תומכת במי שמוחים, גאה בהם ומתפללת בשבילם".
ב-2011 הוציאה ריטה אלבום של שירים פרסיים, "השמחות שלי"; הוא הפך לסיפור חדשותי שסוקר בתקשורת הבינלאומית והגיע גם לאיראן עצמה. "היו שם מאות אלפי הורדות לאלבום – בסתר, כמובן", אומרת ריטה. "הרי מי שהוציאה אותו היא גם אישה, גם יהודייה וגם ישראלית – המשולש האסור. אבל הוא נמכר שם בשוק השחור, ואנשים מאיראן היו כותבים לי. הייתי מתכתבת עם חלקם ושואלת אם הם לא מסתכנים, לא חוששים מהשלטון. הם היו מסבירים שלמדו דרכים להסתיר את ההתכתבויות".
לפני 12 שנה הופיעה ריטה באו"ם, במופע "מנגינות למען השלום", שבו שרה בעברית, באנגלית ובפרסית מול המזכ"ל דאז באן קי-מון ונציגים מהמדינות השונות. ריטה הזמינה גם את נציגי איראן לאירוע. "הם לקחו ארבע הזמנות, ועד היום אנחנו לא יודעים אם הם היו שם או לא", היא אומרת.
בינתיים, הקריירה בארץ נמשכת במלוא המרץ, והערב תופיע ריטה בהאנגר 11 בתל-אביב.
בשנה הבאה הופעה בטהרן?
"הלוואי. בטח. עם כל המשפחה והחברים – וגם התקשורת הישראלית".
