• הסדרה המותחת: "משימה" (Task). רצף אירועי שוד של מאורות להפצת סמים מביא לפתיחת כוח משימה בראשות סוכן אף-בי-איי מיוסר שפעם בכלל היה כומר. זה עגום כמו שזה נשמע, וזה רק מקצת האומללות בסדרה מאת יוצר "הסודות של איסטאון". אבל מארק ראפלו נהדר בתפקיד הראשי, ומנגד, טום פלפרי נהדר לא פחות בתפקיד היריב שלו למשחק מוחות של אנשים רדופים.
• הסדרה הפרועה: "חברת הכיסאות" (The Chair Company). לאט ובכישרון בנה את עצמו טים רובינסון מבורג זניח במכונה של "סאטרדיי נייט לייב" לכדי יוצר וקומיקאי ייחודי שמנצל את חזותו האפרורית לטובת הומור שיש בו גם פיזיות ילדותית וגם תחכום עמוק, גם נונסנס וגם סאטירה. "חברת הכיסאות", שבה הוא מגלם מנהל פרויקט בנייה שנשאב לקונספירציה מטופשת בעקבות תקרית משפילה, היא בינתיים פסגת היצירה שלו. כנראה שהיא גם לא האחרונה.
• הדוקו: The Alabama Solution. מחלקת הדוקו של HBO היא מהמושקעות בז'אנר. The Alabama Solution, למשל, הוא תחקיר מסועף ורב-שנים של אנדרו ג'ארקי, במאי "לתפוס את הפרידמנים" ו"הג'ינקס" (ושותפתו שרלוט קאופמן), על התעללות באסירים בכלא באלבמה. כיאה ליוצרים שכבר פרצו כמה גבולות, העבודה עם אסירים לטובת ביסוס התחקיר היא לא משהו שרואים בכל יום.
• הסרט: "בודדים בפסגה" (Mountainhead). אחרי שסיים את "יורשים", הפנה היוצר ג'סי ארמסטרונג את מיצי היצירה הגועשים לסצנת ענקי ההיי-טק והמהפך שעבר בדימוי שלה: לא עוד מרכיב חיוני לפתרונות, אלא חלק ניכר מהבעיה. הסרט השנון והחריף מתאר סוף שבוע שבו ארבעה כפילים של אילון מאסק, מארק צוקרברג ושות' מתכנסים כדי להחליט איך להתמודד עם שירות AI שמחולל כאוס בעולם. ספוילר: סדר העדיפויות שלהם הוא לאו דווקא מה שטוב לאנושות.
• קלאסיקה: רק תבחרו. יש אנשים שעצם זה שניטלה מהם היכולת לצפות בפעם העשירית ב"סופרנוס" הייתה גזירה שלא ניתן לעמוד בה. אחרים צריכים את "הסמויה" ואת "משחקי הכס", וכמובן שזאת לא עונת שפעת בלי לקנח את האף מול פרקים קלאסיים של "חברים" ו"המפץ הגדול", ולמה לסבול לבד מפרידה בלי "בנות" ו"סקס והעיר". בעצם, רק דבר אחד הטלוויזיה לא מציעה: זמן פנוי.
