לכל אוהד כדורגל יש את זיכרון הילדות הצרוב הזה: הדמעות שאחרי הפסד כואב, והמבוגר התורן שניגש, מניח יד על הכתף ואומר בטון מרגיע: "אל תיקח ללב, זה רק כדורגל". לקראת הדרבי הגדול הערב, נדמה שכולנו – אוהדים, שחקנים ובעיקר מקבלי ההחלטות – צריכים לשנן את המשפט הזה מחדש.
פעם, לא היינו עסוקים בשאלה האם ימכרו בירה מחוץ ליציע או באיזו שעה ייסגרו כבישי הגישה. לא כל סוגייה מנהלתית הפכה לדרמה חסרת פרופורציות שתופסת כותרות עוד לפני שריקת הפתיחה. אל תוך הוואקום הזה נכנסה משטרת ישראל, שנדמה כי היא סובלת מ"תסמונת הדמות הראשית". במקום להיות הגוף שאמון על שמירת הסדר בשקט ובמקצועיות, אנחנו עדים למבול של אמירות כוחניות, לעיתים מנותקות הקשר, מצד גורמי האכיפה.
נכון, אירועי הדרבי הקודם היו כתם שחור ומזעזע שאסור שיחזור על עצמו. במקום שישמש כתמרור אזהרה, יש פחד שהפעם יהיה יותר גרוע. מספיק שיטוט קצר ברשתות החברתיות כדי להבין שההתרגשות המוכרת הוחלפה בחשש אמיתי: פחד ממפגש עם כוחות האבטחה, או מ"מופע אבוקות" מתריס של ארגוני האולטראס – שכל תכליתו לעשות דווקא למשטרה.
הגיע הזמן להוריד את גובה הלהבות. הדרבי הוא אמנם מעל הכל, אבל הוא חייב להישאר בתוך גבולות המגרש וברוח ספורטיבית. צריך להתגבר על משקעי העבר, להרגיע את ההיסטריה ולחזור להתרגש מהמשחק עצמו.
