הסרטון שהפיצה אתמול מפלגת כחול לבן, שבו משפחה ישראלית מבוהלת מאזעקות מגלה שישיבת הקבינט בוטלה בגלל התנגדות של נציגי רע"מ, הוא הרבה דברים - אך לא הפתעה. זה אותו ח"כ בני גנץ שנכנס לפוליטיקה ב-2019 עם סרטון שהתגאה בכך ש"חלקים מעזה חזרו לעידן האבן" במבצע צוק איתן ובמספר ההרוגים. אחר כך העדיף לשבור את הווטו על בנימין נתניהו כדי לא להקים ממשלה בקולות המפלגות הערביות. את הפרסה שאחרי "ממשלת השינוי" עם רע"מ הוא תולה במלחמה - כפי שעושים גם נפתלי בנט וח"כ אביגדור ליברמן - ועכשיו הגיע זמן רעל: הצגת כל המפלגות הערביות, כולל רע"מ, כאיום על הביטחון.
במסגרת המאמץ להינצל מהגורל העגום שמנבאים לו הסקרים - לרבות ה"ריאיון" התמהוני שהופץ שלשום - גנץ לא הסתפק ב"לא נשענים על המפלגות הערביות": עתה מתברר שהתנאי הוא "בלי בן גביר ובלי רע"מ". הנה, מי אמר שגנץ ויתר נושאי המגבעת של ה"ממלכתיות" נשמעים כמו מפלגת ימין קיצוני אירופאית? הם גם לא רוצים את "בן גביר". סרטון אחר אף מזהיר מהיום שבו הוא ימונה לשר הביטחון. ובכל זאת, נשאלת השאלה: למה הסימטריה היא בין "בן גביר" ל"רע"מ"? למה בצד אחד יש אדם ובצד השני מפלגה?
התשובה נעוצה לא רק בעוצמת המותג של בן גביר - עניין מדכא לכשעצמו לאור כישלונותיו ההרסניים - אלא גם בשקר שגנץ ולא רק הוא מספרים לעצמם. הרי את עמדותיו של בן גביר בשורת נושאי ליבה - ובראשם הביטחון - אפשר למצוא בקלות לכל אורך ורוחב הממשלה, כולל בליכוד, ולא רק בעשירייה השלישית. רק לאחרונה נתניהו הכריז שהשינויים שמחולל בן גביר בהר הבית - עניין ביטחוני די חשוב ככל הידוע - הם "בתיאום איתי". אגב, מדוע הסרטון לא מפחיד מפני "השרה לביטחון לאומי מאי גולן" ו"שרת המשפטים טלי גוטליב"? זה נשמע מופרך מדי? ובכלל, איזו "ממשלת הסכמות" הוא מתכוון לגבש עם מפלגה שפעם סלדה מכהנא וכיום חברים בה מצהירים שהוא דווקא היה די בסדר?
לכן הנטייה להתמקד בחרם שהסרטון מטיל על נציגיהם של 20 אחוז מאזרחי המדינה מהווה החמצה של נקודה קריטית: בעוד גנץ ורוב האופוזיציה משליכים את רע"מ לאותו סל עם "המפלגות הערביות", הוא מפריד את "בן גביר" מכל יתר הפרטנרים, למרות אינספור הוכחות שהדי-אן-איי שלו כבר שוכפל והוטמע בהם. גנץ לא יכול ואולי גם לא רוצה להתריע מפני האחיזה הגוברת של הכהניזם בימין: את המתמטיקה של הגזענות אפילו אחד כמוהו מבין.
בקטנה
ב"שש עם" של חדשות 12 הוחלט להקדיש קצת יותר מדקה להיכרות עם דוברת הבית הלבן, קרוליין לוויט. האייטם הקצרצר נשען בעיקר על פרטים ביוגרפיים ורכילותיים ("מעריציה מכתירים אותה בתור הדוברת הכי יפה של נשיא אי-פעם"), לצד הערה מקצועית אחת ויחידה: "הנשיא מעריך מאוד את עבודתה בכלל", הסביר עודד בן עמי, "ובפרט את היכולת שלה להתעמת עם עיתונאים ששואלים שאלות קשות". האם תדרוכיה מדויקים? האם היא משיבה אמת לשאילתות? האם היא שותפה ליחס הרומס שמעניק טראמפ לתקשורת שמבקרת אותו? על פניו, שאלות קצת יותר דחופות בגוף שמדגיש את דאגתו לעיתונות חופשית וביקורתית, גם באייטם של 66 שניות. אבל עזבו אתכם: חכו שתשמעו בכמה שנים בעלה מבוגר ממנה.
