אין אדם נתפס בשעת צערו, קבעה הגמרא, כדי לעודד את הבריות לגלות חמלה והבנה לסבלו של הדובר ממצוקה שאולי משבשת עליו את דעתו. אבל יש יוצאים מן הכלל. כמו הרב שמואל אייזנטל, אביו השכול של יוסף אייזנטל ז"ל, בן ה-14 שנדרס למוות בעיר הקודש ירושלים, במהלך הפגנת חרדים נגד גיוס לצבא.
בראיון לגל"צ אמר האב: "אם היו שואלים אותי אם יש לי שתי אפשרויות - שיוסי ילך לצבא או שהוא ימות בדרך שבה הוא מת - התשובה שלי היא שאני מעדיף שהוא ימות". בום בפרצוף. "אני מבין שזה קשה לעיכול, ואני אומר את זה כאבא שכול", הוסיף האב, שכמובן לא שינה את עמדתו בכל הנוגע לגיוס תלמידי ישיבות.
כבוד הרב. המשפט שיצא מפיך הרבה יותר מ"קשה לעיכול". הקשבתי לדבריך שוב ושוב, מפני שהמוח שלי לא עיכל את ששמעו אוזניי, ולעניות דעתי חיללת ביודעין את תורת ישראל (המצווה "ונשמרתם לנפשותיכם") וגם את יסודות המדינה, שמן הסתם לא אכפת לך אם תמשיך להתקיים בזכות ילדיי הלוחמים או תימחק מהמפה.
לא שאני דורשת ממך לחבב את האתוס "טוב למות בעד ארצנו", המבוסס על דבריו האחרונים של יוסף טרומפלדור. אילו יכולתי, הייתי מחליפה אותו ב"טוב לחיות בעד ארצנו", אמרת כנף פחות אלימה ויותר מעוררת תקווה וגם יותר יהודית - הרי התורה מצווה עלינו לקדש את החיים. וכשם שאתה תסרב לאמץ את "טוב לשרת בעד ארצנו", הסלוגן "נמות ולא נתגייס" ימשיך לעשות לי פריחה. זכותי להתנער מכל ניסוח שכותש את הערך הבסיסי של שיוויון בנטל ובאותה נשימה הופך את כלל תלמידי הישיבות לצדיקים מהוללים שמגנים על המדינה בצבא לימוד תורה. אילו זה היה המצב, ייתכן שהייתי יושבת בשקט, רוטנת ברעש, וממתינה לראש הממשלה הנכסף שיוריד מסדר היום את חוק ההשתמטות המתועב. לזה שיאזור אומץ להתייצב מול הציבור החרדי ולבשר לו שהחגיגה (על חשבוננו) נגמרה. אמן.
אילו אמרת "השם נתן - השם לקח", לא הייתי מוחה. אין ככוחה של אמונה. ואילו אמרת, בלשונך, שמות בנך הוא סימן גלוי מהקדוש ברוך הוא שרוצה לשים קץ למלחמת האחים שהורסת את המדינה, אולי הייתי מצדיעה. אבל אתה, כבוד הרב, הרחקת לכת. כשאתה אומר שהיית מעדיף שבנך ימות בדרך בה נקטף, בהפגנת חרדים נגד גיוס לצבא, אתה הופך את ההפגנה לקידוש השם, למצווה שמצדיקה הקרבת חיים ונפש. במילים אחרות, "טוב למות בעד חוק ההשתמטות". במילים אחרות, "טוב למות בעד הקואליציה".
אינני מטילה ספק באהבתך לבנך, אבל האוזניים שלי שמעו אבא של שאהיד שחולם להפוך את בנו לסמל, לקורבן השלום. ואם זו כוונתך - להפוך את בנך החף מפשע לקורבן שנקטף על מזבח ההתנגדות לגיוס - אולי אינני מבינה דבר באהבה הורית. בעיניי החמצת את ההזדמנות שלך למלא את תפקיד חייך - אבא. אבא יהודי, חרדי וישראלי.
תנחומיי.