צ'אבי אלונסו, בכל תחנה בקריירה, היה כוכב גדול. אבל יש הבדל בין כוכב גדול לסופרסטאר. הוא לא היה אמבאפה ולא מסי ולא זידאן. הוא היה נושא הכלים של הסופרסטארים. מאחורי הקלעים שלהם. אלו שעושים הכל כדי שהסולן רק יתקרב למיקרופון וישיר. זו הייתה הקריירה שלו, וזו הייתה האישיות.
גם עונת הדאבל המופלאה בלברקוזן שיקפה את האישיות הזו. זו הייתה קבוצה נטולת סופרסטארים (פלוריאן וירץ הפך לסופרסטאר רק תחת אלונסו), עם שאיפות לראות את הגב של באיירן מינכן בלי להזדקק למשקפת טלסקופית. לאלונסו היה זמן להטמיע את השיטה והחזון שלו. הדאבל היה רק בונוס.
אפשר להאשים את אלונסו ברומנטיזציית יתר על ההחתמה בריאל. מה לו ולפרויקט הגלאקטיקוס הזה? למי יש זמן במדריד להטמעת שיטה? פה זה לא לברקוזן. פה מדברים בתארים. מה לו ולאגו במצב צבירה של כוכבי כדורגל כמו ויניסיוס או אמבאפה? אלונסו חתם במצב בלתי אפשרי. הוא הוחתם לתוך מסלול מועד לכישלון.
ואם זה לא מספיק, ריאל התפרקה בשנתיים האחרונות מהשאקה שלה. את הפרידה מטוני קרוס עוד אפשר להבין, הוא פרש. העזיבה של לוקה מודריץ', שמככב באיטליה, היא כבר שערורייה. אלונסו, במשבצת הכי חשובה עבורו, נשאר עם שני צרפתים שמעולם לא מיצו את עצמם, ובלינגהאם שלא חוזר לעצמו. היד החופשית בלברקוזן בילבלה את אלונסו. בריאל, המאמן הוא רק עוד פונקציה בשלטון הבלעדי של פלורנטינו פרס.
