מעניין מה עוד צריך לקרות כדי שהעולם יבין: בכל מקום שיש בו איסלאם רדיקלי, סוני או שיעי, יש טבח וחורבן. כן, זה כולל את מלחמת 7 באוקטובר. חמאס יצא לטבח הרצחני, שבו גם ישראלים וגם פלסטינים שילמו מחיר יקר. כ-150 אלף בני אדם נרצחו על ידי הג'יהאד בעשור האחרון באפריקה. על רובם אין שום דיווח בעולם. בוודאי לא הפגנות. רבים מהנרצחים כלל לא נכללים בנתונים שאוספים גופי מעקב שעוסקים בנושא. לא תמיד קל להבחין בין קורבנות ישירים של טרור ג'יהאדיסטי לבין קורבנות של מלחמות שבהן הג'יהאדיסטים מעורבים. כך, למשל, בשנה האחרונה נרצחו עשרות אלפים רק בסודן. בתימן, תחת שלטון החות'ים, למעלה ממחצית האוכלוסייה סובלת מרעב או מחסור במזון. זה לא מעניין אף אחד. עכשיו זו המחאה באיראן, עם אלפי נרצחים ברחובות – ההערכות נעות בין 2,000 ל-20,000 הרוגים – על ידי משטר האייתוללות. גם הם לא ייכללו בנתונים של גופי המעקב. אבל כמו עוד מאות אלפים, הם קורבנות של האיסלאם הרדיקלי.
בימים הראשונים של המחאה היו מעט הרוגים. טראמפ, בצעד אמיץ, הודיע שאם ההרג יימשך תהיה תגובה אמריקאית קשה. זו הייתה זריקת עידוד למחאה. המונים יצאו לרחובות. שלטון האייתוללות הגיב בשתי דרכים. ראשית, הוא ציפצף על טראמפ והתחיל ברצח המוני של מפגינים. ושנית, שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, יצר קשר עם השליח לכל מטרה, סטיב וויטקוף, כדי להודיע שאיראן מוכנה לחדש את שיחות הגרעין.
1 צפייה בגלריה
ואנס. מה שהשמאל המטורלל יאמר במערכה הראשונה, סגן הנשיא יאמר בדרכו העדינה יותר במערכה השלישית | צילום: אי-אף-פי, HEATHER DIEHL
(HEATHER DIEHL, AFP)
במשחק השחמט הגלובלי מדובר במהלך קלאסי של איראן. לרגע קט היה נדמה שהוא הצליח משום שבכירים בצמרת הממשל, בהובלת סגן הנשיא ואנס, התלהבו מההצעה האיראנית. אבל הרצח ההמוני נמשך. לא עוד מאות אלא אלפים.
בהודעה נוספת ביום שלישי, והרבה יותר דרמטית, נוצר הרושם שטראמפ, לפחות הוא, לא נכנס למלכודת האיראנית. הוא קרא למפגינים לצאת לרחובות, והוסיף הבטחה ש"הסיוע בדרך". ביום רביעי בערב חלה תפנית נוספת. טראמפ הודיע ש"הופסקו ההוצאות להורג". בוודאי. הרי תש כוחם של המפגינים לאחר הטבח. אין הפגנות. אין יריות. זו הייתה הודעה מוזרה משהו.
כך שיש שתי אופציות. אחד הכינויים של טראמפ הוא TACO: ׁ(טראמפ תמיד משתפן - Trump Always Chickens Out). כך שייתכן שהוא משתפן. האופציה השנייה היא שזה תרגיל הרגעה שכולו הטעיה. טראמפ נתון ללחץ כפול. מבית ומחוץ. כמעט כל מה שיאמר השמאל המטורלל במערכה הראשונה, הימין המטורלל יאמר כבר במערכה השנייה, ו-ואנס יאמר, בדרך עדינה קצת יותר, במערכה השלישית. כך, למשל, אנה קספריאן, עיתונאית שמקורה בשמאל המטורלל, וקנדיס אוונס, מהימין המטורלל, טוענות שנתניהו מוביל את ארה"ב למלחמה עבור ישראל. וטאקר קרלסון, המסוכן והמשפיע בחבורה, הוא בכלל חביב המשטר באיראן, והוא גם חבר קרוב של ואנס. לצידם פועלות, מבחוץ, בעיקר טורקיה וקטאר, שמעדיפות את המשטר האיראני על פני העם האיראני. ושתיהן סמוכות לאוזנו של טראמפ.
מוסר. אם הוא עוד קיים
שונאי ישראל לא מגלים שום סוד כשהם טוענים שהפלת המשטר האיראני היא אינטרס ישראלי. הרי מדובר במשטר שמחזיק באידיאולוגיה של אנטישמיות השמדתית. אבל זה גם אינטרס אמריקאי. ולפני כל דבר אחר מדובר באינטרס מוסרי, בתקווה שיש עדיין דבר כזה. איראן מבצעת טבח באזרחיה שלה. אף אחד לא דורש מארה"ב לשלוח חיילים. היו כבר יותר מדי טעויות בעשורים האחרונים. אבל זו הזדמנות פז להציל מיליונים מדיכוי ואלפים רבים מטבח.
ויש גם אינטרסים אמריקאיים מובהקים: איראן היא חלק מציר הרשע, היא מסייעת לרוסיה במסע ההרס באוקראינה, היא אומרת "מוות לאמריקה" לפני שהיא אומרת "מוות לישראל" וה"מוות לאמריקה" מופץ עם נשק, כסף, סמים, גם לחות'ים - ששיבשו את קווי התובלה העולמית, גם לחיזבאללה - שכבר רצח מאות אמריקאים, וגם לחמאס - שהוא חלק מהג'יהאד הגלובלי שמעודד שנאה וטרור נגד ארה"ב.
ההפגנות יצרו גל של תקווה, למרות שהעולם החופשי לא התייצב לצד המפגינים שיוצאים לרחובות ונפצעים ונהרגים, כדי לזכות בחופש ובשחרור. אלה ימים של תקווה, משום שנדמה שטראמפ, לפחות הוא, מתייצב לצידם. וככל שהתקווה גדולה יותר, יש חשש שהאכזבה תהיה גדולה הרבה יותר. זו הזדמנות פז לשינוי אסטרטגי. היא עלולה להתפוגג כלא הייתה. ייתכן שעד ששורות אלה יתפרסמו תגיע התגובה המיוחלת. הלוואי. אבל כל יום שעובר מגביר את הלחץ מצד מתנגדי המתקפה.
זה לא פשוט להפיל משטר חזק כל כך, מצויד כל כך, משיחי כל כך, רק על ידי תקיפות מהאוויר. אבל כמו שטראמפ אמר – מדובר בסיוע למפגינים. הם אלה שיצטרכו לעשות את העבודה.
טראמפ ניצב בין שתי אופציות. הוא יכול לקבל פרס נובל לשלום, על הורדת ראש התמנון של האלימות במזה"ת, והוא עלול להפוך לשפן הגדול בהיסטוריה, משום שנכנע לקואליציה של מטורללים מבית ואחים מוסלמים מבחוץ.
משתק ומשתיק
למעלה מ-2,500 אינטלקטואלים מוסלמים מ-23 מדינות חתמו על עצומה בדרישה "לאיסור שימוש בדת לצורך הסתה לאלימות". מפתיע? מדהים? מעודד? זה עוד לא הכל. חותמי העצומה דרשו להעמיד לדין, בפני טריבונל בינלאומי, את "התיאולוגים של הטרור". החותמים ציינו כוהני דת איסלאמיסטים, שמטיפים לאלימות, ובמיוחד את הפוסק שפירסם פתווה המתירה רצח נשים ישראליות בהיריון, בטענה שילדיהן יתגייסו לצבא.
הכל נכון. אלא שזה קרה ב-2004. ואין כמו העצומה האמיצה ההיא כדי להבין לאן הידרדרה הזירה הבינלאומית. הסיכוי לעצומה דומה היום שואף לאפס. זה לא שאין מוסלמים שמאסו באיסלאם הפוליטי ובתיאולוגים של הטרור. יש. אבל הפחד מהאיסלאמיסטים משתיק את החשיבה החופשית. ובעיקר, השינוי הגדול התחולל דווקא במערב. אולמות ההרצאות הפכו לאולמות תעמולה. ברוב האוניברסיטאות המובילות הולך ויורד הסיכוי לשמוע עמדה ליברלית אמיתית או שמרנית. השליטה הפרוגרסיבית רק מתרחבת, ועצומה נגד "התיאולוגים של הטרור" עלולה להיחשב ריאקציונית. זה בדיוק מה שעומד ברקע לשתיקה, הכמעט-מוחלטת, של הפרוגרסיבים למיניהם, נוכח הטבח באיראן. הם בצד של האייתוללות יותר מאשר בצד של המוסלמים שמוכנים לצאת נגדם. זה העולם החופשי של היום. והוא כבר לא באמת חופשי.
