קשת עגולה ומלאה נמתחת מעל לצמרות העצים. למרות השמיים המעוננים, בוהקת לה קרן שמש חייכנית. הגלויה היפה הזו לא צולמה באירופה, אלא במושבה ראש פינה. בתוך הסופה הקצרה שביקרה בישראל, הרוחות העזות ותחושת האפוקליפסה, היו גם הפוגות. ובתוך ההפוגה, כשהמים פגשו את האור, השמיים נצבעו בשלל צבעים.
בספר "בראשית" לקשת ניתנה משמעות סמלית עוצמתית. לאחר שאלוהים מתייאש מהתנהגותם של בני האדם החוטאים, הוא משמיד את העולם במבול קטלני. את המבול שורדת משפחה אחת – זו שהסתתרה בתיבה עם מלא חיות וחיכתה לעלה של זית. כשנח ובני ביתו יוצאים מהתיבה, אלוהים מבטיח לו שלא יהיה עוד מבול. שהייאוש מבני האדם הוא לא אופציה. גם כשיחטאו, גם כשייראה כאילו הכל אבוד, אלוהים מתחייב לאדם כי לא יחריב את עולמו. העדות לברית הזו היא הקשת בענן. תזכורות להתחייבות.
בתוך סערות אין-סופיות בתוכנו, וכששוב מרחפים איומים למתקפה איראנית וחיזבאללה מתעורר על הגדר, בתוך הייאוש והתסכול וחוסר הוודאות – מציצה הקשת. היא מספרת על הפוגה בסערה, אבל גם מבטיחה: יבואו ימים אחרים. אי-אפשר להתייאש.
