מערכת היחסים של מדינת ישראל עם החברה החרדית מושתתת על עיגולי פינות, עיקום נהלים והסכמות שבקריצה. המודל הגרוע הזה הלך והחריף עם השנים, וכעת הגיע לשיא השיאים. למנגנון השקר שתפרה מדינת ישראל לחברה החרדית פנים רבות. רק בשבוע שעבר כתבתי פה בהרחבה על הדיון הבלתי ייאמן בבג"ץ, שבו נחשף שמיליארד שקלים שוועדת הכספים הייתה אמורה להעביר – עברו לפני שהוועדה בכלל התכנסה, בניגוד לחוקי התקציב. אבל המקרה ההוא ממש לא נקודתי. זוהי השיטה. ומי שחושף את העיוות שלה יותר מכל – זו המערכת עצמה.
הרשתות החרדיות (בני יוסף והחינוך העצמאי) מתוקצבות בלמעלה משני מיליארד שקל בשנה. התנאי לתקצובן הוא לימודי ליבה בהיקף של 100 אחוז. עד כאן נשמע פשוט. אך בשנתיים האחרונות הוגשו לבג"ץ עתירות המבקשות להבין כיצד משרדי החינוך והאוצר מוודאים שהרשתות אכן עומדות בחובותיהן החוקיות.
בשבוע שעבר הוציאה המשנה ליועמ"שית, עו"ד אביטל סומפולינסקי, מכתב חריף לשר החינוך יואב קיש, החושף באופן מבהיל את עומק השקר. המסמך קובע: מדינת ישראל ממשיכה להעביר כספי ציבור בהיקפים נרחבים למוסדות חינוך שאינם עומדים בחובות הבסיסיות שהחוק מטיל עליהם – ובראשן לימודי ליבה מלאים, פיקוח אפקטיבי, מדידה, דיווח ואכיפה.
*
קריאה מודרכת במכתב היא צלילה אל מאורת הארנב:
"נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שמצב שבו המדינה ממשיכה לתקצב מוסדות שאינם עומדים בהוראות הדין אינו יכול להימשך. זו אינה שאלת מדיניות, זהו הדין” – משרד החינוך ומדינת ישראל עוברים על החוק כל עוד הם ממשיכים לתקצב מוסדות שאינם מפוקחים. בכל חודש מוזרמים מאות מיליוני שקלים לרשתות למרות שהדין אוסר על כך. אך למרות שאין חולק שמצב זה לא יכול להימשך, המכתב לא קוצב זמן לתיקונים ושינוי התנהלות של הרשתות.
בכל מקרה אחר התקצוב היה נעצר מיד, אך כאשר מדובר בחרדים, המדינה ושומרי הסף נוקטים יד רכה. היועצת הייתה יכולה לדרוש להעביר תקציב חלקי עד לתיקון הליקויים, אך משום מה, פתרונות הרלוונטיים לכלל אזרחי ישראל, אינם רלוונטיים לאזרחים החרדים.
"המענה לכך מצוי בגיבוש דרישות מסודרות ושוויוניות בהן הרשתות יידרשו לעמוד" – למרות שהדרישה ללמד 100 אחוז לימודי ליבה ניצבת לפתחו של משרד החינוך כבר שנים, טרם הושלמה עבודת המטה. עוד בספטמבר 2024 הוציאה עו"ד סומפולינסקי חוות דעת הקובעת כי על הרשתות להוציא מתוכן מוסדות אשר אינם עומדים בדרישה. חוות הדעת הזו מעולם לא יושמה.
המכתב מציין באופן חריג מדוע: "גורמי המקצוע במשרד החינוך הונחו שלא לפעול על פיה". מה המשמעות? שר החינוך נתן הוראה לא חוקית לצוותי המקצוע במשרד שלא לשתף פעולה עם יצירת מתווה הפיקוח.
"התשתית העובדתית מצביעה על פערים משמעותיים ביותר בעמידת מוסדות הרשתות בדרישות משרד החינוך הנוגעות למצבת מורים מוכשרים להוראת לימודי ליבה" - רק שיעור קטן מאוד מהמורים בבני יוסף והחינוך העצמאי עומדים בדרישות ההכשרה שנקבעו בחוזרי המנכ"ל של משרד החינוך להוראת מתמטיקה, מדעים, אנגלית וחינוך גופני.
בהתבסס על נתוני משרד החינוך לשנת הלימודים תשפ"ד, כשמונה אחוז בלבד ממוסדות הרשתות עומדים בתנאים לעניין הכשרת מורים ללימודי ליבה. כלומר, ב-92 אחוז מבתי הספר המורה לאנגלית לא הוכשרה ללמד אנגלית והמורה לחשבון לא הוכשר ללמד חשבון.
התברר כי לאורך השנים יושם חוזר המנכ"ל בפרשנות מקילה, שאיפשרה למוסדות לבחור בתוך "אשכול השפות" ולהעדיף לימודי עברית על פני לימוד אנגלית. ניתן להצביע על התנהלות דומה גם לגבי מקצוע המדעים.
בדיון בכנסת בינואר 2025 חשף חיים הלפרין, האחראי על לימודי הליבה החרדיים במשרד החינוך, שבמשך שנים הפעיל המשרד פרקטיקה המכונה "גמ"ח אשכולות", שאיפשרה למוסדות החרדיים לבחור אילו לימודי ליבה הם רוצים ללמד ואילו לא. כך למשל במקום ללמד שלוש שעות אנגלית או מדעים בשבוע ניתן להגדיל בשלוש שעות את לימודי העברית. או במילים אחרות: הרשתות עשו בתוכנית הליבה כרצונן.
כמו כן המוסדות החרדיים מתחמקים בעקביות מהשתתפות במבחנים של משרד החינוך ומוסדות בינלאומיים (מבחני המיצ"ב, פיז"ה ועוד). במכתבה מציינת המשנה שהיא לא מודעת למקור החוקי לסירובן של הרשתות להשתתף במבחנים. או בצורה פחות מכובסת: המוסדות החרדיים החליטו לאורך השנים מה ללמד, כמה ללמד ובמה להיבחן. אין פיקוח על רמת התלמידים ברמה הארצית או השוואה שלהם לבני גילם ברמה הבינלאומית.
"בשים לב למציאות שנוצרה בשטח ולעובדה שסוגיה זו לא נאכפה במשך שנים, יש מקום לגבש מתווה פיקוח ואכיפה מדורג, אשר יאפשר למורים המלמדים במוסדות הרשתות להשלים את ההכשרה הנדרשת. עם זאת, ספק רב אם מוסדות שבהם אין ולו מורה אחד המוכשר להוראת לימודי ליבה יכולים להוסיף ולהיחשב כמוסדות המלמדים ליבה, וסוגיה זו מחייבת אף היא התייחסות במסגרת תוכנית הפיקוח והאכיפה" – האמירה הזו של המשנה ליועצת המשפטית היא לא פחות ממדהימה.
למרות שכבר שנים משרד החינוך גורר רגליים בכוונת מכוון (כפי שמפורט במכתב) כדי לא לאכוף את החוק, למרות שהיא עצמה אומרת שישנם מוסדות רבים שמקבלים תקצוב ואין בהם ולו מורה אחד שמוכשר ללמד לימודי ליבה, בכל זאת שוב מציעים שינוי הדרגתי. שינוי שלעולם לא יקרה. מנגנוני השליטה של החברה החרדית בילדיה (ובעתידה של ישראל כולה) חייבים להיות מפורקים לאלתר.
*
שתי שאלות גדולות עומדות לפתחנו: הראשונה, האם לאור המצב החמור ברשתות ניתן בכלל להבריא אותן? מכתבה של המשנה, אשר כלל התייחסות חלקית לליקויים, ולא התייחס כלל לשאלות של אפליה עדתית והיעדר תמיכה בגיוס לצה"ל, מעיד על כך שייקחו שנים, אם לא עשרות שנים, עד לעמידה בהוראות החוק. לאור זאת, האם בכלל יש להמשיך בנתיב של תיקון המצב הקיים?
השאלה השנייה, החמורה אף יותר, מדוע משרדי החינוך והאוצר פעלו במשך שנים בשיתוף פעולה עם מוסדות החינוך החרדיים, והעבירו מיליארדי שקלים בניגוד לחוק? הנזק שנגרם כתוצאה מכך בלתי ניתן לכימות. כיצד ניתן בכלל להעריך את היקף הנזקים לחברה החרדית ולחברה הישראלית בשל היעדר לימודי ליבה והפקרת התלמידים המגיעים מהמגזר החרדי?
משה "קינלי" טור-פז מיש עתיד הוציא השבוע דרישה חריפה ליועמ"שית להקים ועדת בדיקה עצמאית שתבחן "כיצד התאפשרה העברת תקציבים ללא עמידה בהוראות הדין?" חבר הכנסת מקווה שבסופה של ועדה יימצאו האשמים והמערכת תנוקה. אבל כשממשלת ישראל מעבירה – כמדיניות ולאורך שנים – מאות מיליונים באופן לא חוקי למוסדות החרדיים, ספק אם ועדת בדיקה היא התשובה. זו השיטה, חביבי, ואת המחיר כולנו משלמים.
ממשרד החינוך נמסר: "הנושאים נידונים בבית המשפט, והמשרד יגיש את עמדתו המלאה במסגרת ההליך".
