כשמתנאל לייני יוצא לעיר הוא יודע שלא יגיע לסוף המדרכה בלי לשמוע שוב ושוב את השאלות הסחבקיות הקבועות, כמו: "מה שלום הילדים? גדלו? חמודים", אז תרשו לי לגלות לכם איך שני ילדיו באו לעולם – ולמסכים.
"יום אחד, לפני שנה וקצת, עמדתי במטבח שלי ושטפתי כלים", הוא מגולל את הסרטונים לאחור. "כמו תמיד הסלולרי היה מולי, על החלון, על סטורי. תוך כדי שאני עושה כלים נזכרתי בתמונות מהעבר, כשהייתי ילד בעכו, שיחקתי עם חברים בשכונה, נזכרתי איך האמהות של פעם היו צועקות לילדים מהמרפסת, ופתאום התחלתי לדבר את זה. אין לי מושג מאיפה זה נחת. הייתי לבד בבית אבל היו איתי שני ילדים, נתתי להם שמות עממיים, נהוראי-משה ואדל-שרה, ונהייתי האמא שמנהלת אותם. לא רואים את הילדים, הם לא קיימים בעין, אבל אני מקיים אותם במשחק שלי - ופתאום הם הפכו לילדים של כל המדינה".
שער זמנים + מתנאל לייני
(מיכל עמר שוורץ)
בסרטון הבכורה, לייני שועט בין החדרים עם ובלי המגב של הספונג'ה ויורה צרורות: "נהוראי-משה, אם אתה לא קם עכשיו לסדר את החדר שלך, אני שמה לך את הטלפון במיקרו! אדל-שרה, בואי תרימי את הנעליים שלך מהסלון. נגמר לכם הבית המלון, נגמר. לא לימדו אתכם להוריד מים בשירותים? כן, אדוני, קיבלת שיתוק בידיים? לא, כי את הטלפון שלך אתה מחזיק יפה מאוד, אבל את הגרביים שלך אתה לא יכול להרים. מחר אני ממלאת את הטפסים ושולחת אתכם לפנימייה".
נקרעתי, מודה ומתוודה. על הצג זה הרבה יותר מצחיק ממה שזה על הדף.
"העליתי את הראשון בשביל הכיף ובום, הוא ישר התפוצץ. הבנתי שעליתי על תוכן שמדבר לכל הורה ולכל דוד, לכל מי שגדל בבית כזה, לכל העם. כל המדינה בטוחה שנהוראי-משה ואדל-שרה באמת חיים וקיימים, וזה אך טבעי שברחוב דורשים בשלומם ומתעניינים איך הם בלימודים. אבל את יודעת מה הקטע".
מה?
"אני רווק, בן 35, מעכו, עכשיו בחדרה, שחקן ויוצר תוכן, עוד אין לי אף ילד. ואני גם גיי ומאושר".
"תמיד ידעתי שאני גיי"
הוריו, סימונה ושמעון לייני ("שם אלג'ירי"), בחרו בשם מתנאל לבן שנולד להם אחרי ארבע בנות. "אבא אמר 'עד שיבוא הבן', ואז היו לאמא שתי הפלות והגעתי לעולם אחרי עבודה קשה. נולדתי להורים מבוגרים. כשהייתי קטן אבא עבד במשחטה, כשהייתי בן 12 הוא כבר ישב בכיסא גלגלים, קשוח. אמא אמרה 'אין דבר כזה לשלוח לבית אבות, אני אטפל בו עד יומי האחרון', וכך היה. אמא ואני היינו היחידים בבית, האחיות שלי כבר היו נשואות וטיפלנו בו ביחד. כשהייתי בן 18 הוא נפטר. מאז יש לי אישיו עם להיות ילד להורים מבוגרים. רציתי להיות אבא צעיר. הלוואי שבקרוב, בעזרת השם".
אחרי השירות ("בנ"מ, בביריה, בצפת") הוא נכנס לזוגיות בת 11 שנה. "תמיד ידעתי שאני גיי, זה פשוט היה שם ולא ניסיתי להכחיש את זה. אמרתי לעצמי: 'אתה יכול להתעלם מאלף ואחד דברים, אבל לא ממה שאתה מרגיש'. במשך 11 שנה הייתי בארון. כולם מסביב ידעו – חוץ מאמא, חיים שלי. אחרי המוות של אבא לא רציתי להוסיף לה עוד צער. פחדתי שבלילה היא תבכה בגללי. זה נורא לחיות בארון, אבל בכל מה שקשור לאמא אני כלום ושום דבר. אין אותי, יש אותה. היא חשבה שבן זוגי הוא החבר הכי טוב שלי ורק לפני שלוש שנים סיפרתי לה שאני גיי. הרגשתי שדי, כמה עוד אפשר לשקר. גם הרגשתי שלא מגיע לאמא שאשקר לה. האחיות שלה יודעות, כל המשפחה יודעת ורק היא שואלת 'מתי תתחתן?' ומפנטזת שאביא לה כלה".
גם היציאה מהארון תועדה. "היינו בבית מלון, יום הולדת 50 של אחותי אלינור, התארגנו ליציאה ופתאום אחותי באה אליי ושאלה, 'מתנאל, לא הגיע הזמן שתספר לאמא?' אמרתי לה, 'יאללה, בואי, אני הולך לעשות את זה עכשיו'. התיישבתי על המיטה של אמא ופתחתי את המצלמה. אמרתי לה בהכי פשוט 'אמא, אני לא אתחתן עם אישה'. ברגע הראשון היא התכווצה ואמרה, 'אבל אני רוצה שיהיו לי נכדים'. אמרתי לה 'יהיה לך נכד ממני. זה לא קשור, יהיה'. כשהיא חיבקה אותי הרגשתי שלא אבן נופלת לי מהלב, זה היה סלע. תחושה של שחרור. אחרי שהעליתי את סרטון היציאה מהארון הרגשתי שאני יכול לדבר בחופשיות גם ברשת. עד אז היו מלא בחורות שהתחילו איתי ומלא אמהות שניסו לשדך לי את בנותיהן".
מה ענית להן?
"לא עניתי כי לא ידעתי איך להגיב. 'מצטער, אני לא בקטע?' כשצילמתי את השיחה עם אמא לא תיכננתי להעלות אותה, אבל תוך כדי עריכה אמרתי 'כל אמא בארץ חייבת לראות את הסרטון הזה'. נשים דתיות כתבו לי, 'תודה שהראית לנו את הקבלה המלאה של אמא שלך, ששמה את הבן שלה במקום הראשון, לא משנה מה הוא'. היום אמא חוקרת, 'יש לך מישהו? נכון שתספר לי כשיהיה לך בן זוג? אחרת אין קוסקוס'. מי כמוה יודעת שבחיים לא אוותר עליו".
מיליון וחצי צפיות לסרטון
בגיל 25 הוא פרש מאלביט מערכות ("עבדתי בהרכבה של חלקי מטוסים") כדי להגשים את חלום חייו – משחק. "למדתי בבית ספר לאמנויות בעכו וכל הזמן עשיתי דמויות. ישבתי לשיחה עם שיר מורנו, חברה ותיקה שלי, גם היא עכואית. בילדות, היא הייתה זאת שתמיד שמה לי את המראה מול הפרצוף וגם בצומת ההוא שיר לא איכזבה. היא אמרה לי, 'לא לכולם היקום מביא את ההצלחה לפתח הדלת, אם אתה רוצה להצליח זה לא יקרה לבד. לך, תלמד, תתחיל לדחוף את עצמך, תעשה שזה יקרה'. נסעתי לתל-אביב, קבעתי אודישן בבית הספר של יורם לוינשטיין ואמרתי 'אם לא אתקבל אחזור לאלביט'. אבל התקבלתי".
הללויה!
"הודעתי לבן זוגי, 'אני עובר לתל-אביב ללמוד משחק'. אחרי שנה גם הוא עבר לתל-אביב, אבל בינינו זה כבר לא עבד. שכרתי דירה בשכונת התקווה, קיבלתי מלגה לשנה הראשונה, ואת השנתיים האחרות מימנתי מעבודה כסייר לילה בחברת אבטחה. זה לא היה פשוט בכלל, אבל זאת הייתה חוויה מטורפת".
שבוע אחרי סיום הלימודים הגיעה הקורונה. "החיים נעצרו ונתקעתי בבית. התחלתי להעלות כל מיני סרטוני ליפסינג והופתעתי מכמה שזה תפס. מספר העוקבים עלה ועלה. המצלמה שבעיניים שלי תמיד פתוחה".
לרגע הוא מתנתק. נושם עמוק, מגלגל טבק, שותק. "בלילה לא ישנתי טוב", הוא מספר, "מרוב התרגשות לקראת הראיון הזה. ממש לפני שנרדמתי הבנתי למה ההתרגשות שלי כל כך גדולה. למה? מפני ששחקן מקבל כתבה לרגל תפקיד ראשי בתיאטרון או בטלוויזיה. את הכתבה הזאת קיבלתי בזכות העבודה הקשה שעשיתי לבד. זה לא שלא שיחקתי – עשיתי תפקידי אורח ב'קופה ראשית' וב'צומת מילר' וגם צילמתי פרסומות. אבל את הקריירה שלי בניתי ברשת, בלי שום עזרה או הכוונה. אני עוד לא מאמין שכבר הגעתי ונגעתי בכל כך הרבה אנשים. כותבים לי שהסרטונים שלי מצילים חיים".
קצת נסחפת.
"אמיתי". והוא מדפדף, "הנה, מישהי כותבת לי מבית החולים, במהלך כימותרפיה. 'אני סופנית, לא נשאר לי הרבה, והסרטון שלך גרם לי לחייך. תודה'. ויש הצלה מסוג אחר. 2025 הייתה השנה עם הכי הרבה התאבדויות של ילדים בעקבות חרמות, והרגשתי שאני חייב לעשות משהו בנדון. שברתי את הראש, איך אעביר מסר רציני בתוכן הקומי שלי? ואז נזכרתי במקרה מהיסודי. מישהי מהכיתה עשתה מסיבה בבית שלה, לא הוזמנתי ולמרות זאת הלכתי. אחרי שכולם נכנסו היא סגרה לי את הדלת בפרצוף. שני חברים שלי, שיר מורנו ואמיר אייזנברג, יצאו אליי והלכנו לשבת בבית של שיר. הם ויתרו על המסיבה כדי שלא אשאר לבד. חזרתי לרגע ההוא וחשבתי מה היה קורה אם הם לא היו יוצאים".
אמא של נהוראי-משה ואדל-שרה הושיבה אותם לשיחה נוקבת ("אתם צריכים לדעת לקבל גם את האחר והשונה, כמו שאתה לא מושלם, כמו שאת לא מושלמת"), ולמרות העברית השכונתית ("אני מאוד מקווה שהשיחה הזאת חילחלה לכם לתוך המוח למה שתדעו לכם, אם מישהו אצלכם בבית הספר יעשה לעצמו משהו - זה יהיה על אחריותכם") המסר מחלחל לווריד.
"לא אמרתי משהו מקורי שאף אחד לא אמר, להפך, אמרתי את המשפטים שנשמעים בכל בית", הוא מנתח, "והסרטון הזה הגיע למיליון צפיות וחצי, עם כמות אדירה של שיתופים, מורות שולחות לי הודעות, 'אפשר להראות את זה בכיתה?' עכשיו אני בשלבי סיום של הרצאה, 'הכל מתחיל מהבית' שמיועדת דווקא למבוגרים כי הכל מתחיל אצלנו. חרמות במקומות עבודה, באוניברסיטאות, בצבא וביום-יום שלנו. כשילד קורא שאמא שלו קיללה באינסטגרם, אין סיבה שהוא לא יעשה כמוה. אנחנו הדוגמה שלהם בכל דבר".
אתה, שעוד לא טעמת הורות, תטיף להורים?
"למה, ההורים שבקהל הם בוגרי בית ספר להורות? מישהו נתן להם רישיון להורות? אף אחד לא חינך אותם להורות, הם מעבירים לילדיהם את הילדות שהייתה להם, לטוב ולרע, ואני לא מתכונן להטיף להם. זאת תהיה הרצאה עם מלא הומור מפני שאי-אפשר לקחת אותו ממני, הוא ייצא לבד. ואחריה אתחיל לעבוד על מופע בידור עם נהוראי-משה ואדל-שרה. אני אדבר אל הקירות, אבל הקהל יראה אותם ויעשה בתחתונים".
"מישהו קצת שיכור נצמד"
אפרופו תחתונים, לאחרונה לייני שיתף את קורותיו במסיבת גייז. "זה ידוע שבמסיבות שלנו, שהן הכי שוות, יש חופש מסוים, אבל פתאום, מתוך הפאן, בא אליי מישהו קצת שיכור ונצמד. ביקשתי ממנו להתרחק והוא המשיך להיצמד ופתאום הרגשתי שהוא נוגע לי באיבר המין. מה? ומה אני עושה עכשיו? גם אני שיכור למחצה. אני לא אדם אלים, אבל הייתי חייב להתאפק חזק כדי שלא אפרק לו ת'צורה. בגלל שאתה גיי ואני גיי יש לך זכות לשלוח לי ידיים? נתתי מונולוג עצוב. אמרתי בדמעות 'עברתי הטרדה מינית'. מאות נשים כתבו לי 'ברוך הבא'. כאילו 'זה מה שאנחנו חוות בכל פעם שאנחנו יוצאות למועדון, ופתאום הגבר שולח יד ואנחנו משתתקות כי מה נעשה? נעיף לו סטירה?'"
כל פרנסתו מהרשת. "רוב הקהל שלי מבוגר, 25-70, עם דגש חזק על 'חמישימים'. כמעט שאין לי נוער. ככה יצא וזה כיף. ילד בא אליך, 'אפשר תמונה?' והוא מצטלם וממשיך הלאה, מבחינתו הוא סימן וי על 'להצטלם עם מפורסם', אבל המבוגרים מעריכים אותך על מי שאתה וברחוב יש מלא שיחות מרתקות. אמא שלי, שעברה לכפר ורדים, ליד שתיים מאחיותיי שגרות במושבים סמוכים, הפכה לכוכבת באזור מעלות. הרשת קורסת כשאני מעלה אותה באיך היא תרקוד בחתונה שלי. גלי בראון, הסוכנת שלי, מתקתקת קמפיינים ואני כבר לא מוטרד ממה אשלם שכר דירה".
על סף גיל 36 הוא מודע לתקתוק השעון. "כבר חמש שנים אני רווק וזה לא היה מתוכנן. רק אחרי שסגרתי את 11 שנות הזוגיות זה היה מבחירה, כי רציתי להתעסק בעצמי ולהיות אחראי לעצמי בלבד. מאז שהשבעתי את הרצון הזה אני מחפש, אבל אני לא במרדף אחרי זוגיות, היא תגיע כשיבוא זמנה להגיע. יותר דחוף לי ילד. אני לא רוצה לחכות לזוגיות ולא רוצה לתלות את עצמי במישהו אחר. כנראה שאלך על הורות משותפת, אני מאמין באמונה שלמה שהחלום הזה יתגשם".
מה אתה עושה כדי שזה יקרה?
"אני חושב על זה, מדבר על זה, לא מלחיץ את עצמי וגם לא את היקום. מה שכן – אני מזמן".
