דוח של שירות התעסוקה, המתפרסם הבוקר, מגלה קושי הולך וגובר של אקדמאים במציאת עבודה מחד, ומחסור גבוה במשק בעובדים בעלי מיומנויות נמוכות מאידך.
מהדוח עולה כי על כל 70 משרות אקדמיות יש כיום 100 דורשי עבודה. נתון נוסף מצביע על כך שעל כל 100 דורשי עבודה בתחומי הבנייה והתעשייה יש 291 משרות פנויות – מצב רע מאוד למשק, המעיד על מחסור חמור בעובדים בתחומים החיוניים הללו.
מתברר כי המצב בקרב האקדמאים החמיר מאוד לעומת 2022, שקדמה לשנות המלחמה, אז המצב היה הפוך: על כל 100 דורשי עבודה אקדמאים היו 132 משרות. מנגד, המחסור בעובדי תעשייה ובנייה החריף מאוד – מיחס של 124 משרות על כל 100 דורשי עבודה, למצב חמור כיום של 291 משרות על כל 100 דורשים.
הדוח מצביע על מחסור הולך וגובר בקרב העובדים בעלי המיומנויות הנמוכות, לצד שיפור יחסי בקרב בעלי המיומנויות הגבוהות. ביטוי נוסף לכך נמצא בקרב העובדים הבלתי מקצועיים: בשנת 2019 היו 100 דורשי עבודה על 56 משרות, ואילו כיום המצב התהפך – 109 משרות על כל 100 דורשי עבודה. למרות שמספר דורשי העבודה שמר על יציבות ועמד בדצמבר על 161.7 אלף – נתון דומה לחודש שקדם לו – שוק העבודה מאופיין בשתי מגמות הפוכות שהתחזקו בשנים האחרונות. מצד אחד, קיים קושי גובר והולך לאקדמאים במציאת עבודה: על כל 10 דורשי עבודה אקדמאים ישנן רק 7 משרות פנויות. מצד שני, נרשם מחסור גדול בעובדים בעלי מיומנויות בינוניות-נמוכות. כך, למשל, על כל כשלוש משרות פנויות בתעשייה ובבניין יש דורש עבודה אחד בלבד.
בדצמבר עמד מספר תובעי הבטחת ההכנסה על 36.8 אלף בלבד – מהנמוכים אי פעם. מספר תובעי האבטלה, לעומת זאת, ממשיך לעלות בהדרגה והגיע בדצמבר ל-118.3 אלף, עלייה של כשליש האחוז לעומת החודש הקודם.
היחס בין ההיצע לביקוש עמד בדצמבר על 0.9 – כלומר, יחס כמעט שווה בין מספר המשרות הפנויות למספר דורשי העבודה. עם זאת, ניכרת מגמה הפוכה בין בעלי מיומנויות גבוהות לבעלי מיומנויות בינוניות-נמוכות: הראשונים מתקשים למצוא עבודה, ואילו המעסיקים המציעים משרות לאחרונים מתקשים למצוא עובדים.
נתון מדאיג נוסף מצביע על המשך הקשיים בשוק העבודה במגזר הערבי. בחודש האחרון ניצבו היישובים רהט ואום אל-פחם בראש רשימת הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוה בישראל – 6.2% ו-6.1% בהתאמה. אחריהן דורגו עכו עם 4.9% ועפולה עם 4.6%.
